|
לידיעת ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי. עשרה דברים שאפשר היה לעשות אחרת כדי לא לבטל את האירוע, ולצאת גדולים
מערכת "ידיעות הצפון" פורסם: 16.10.08, 14:36
1. להמתין עם ההחלטה על הביטול. לא למהר, לשקול עם גורמים נוספים. בין יום כיפור לערב הפתיחה המתוכנן, יש שבוע ימים שזה נצח ומספיק זמן להרגיע. לחשוב ברצינות על החג השני, שנופל בחול המועד באמצע השבוע, דחייה של שבוע זה לא נורא.
2. להפגין מנהיגות. כן של ראש העיר. ללמוד ממרים פיינברג בנתניה עם משפחות הפשע, מיונה יהב בחיפה במלחמה לבנון השנייה, מאלי מויאל בשדרות, ולהבדיל מרודי ג'וליאני בניו יורק אחרי אסון התאומים. לצאת לרחוב, להצטלם עם תושבים, לבקר בבתים שרופים, לחפש כל מיקרופון פנוי כדי לקרוא להרגעת הרוחות. לא לחשוש מאיומים של חוליגנים מתלהמים שלא יצביעו לך בבחירות. ברגעים כאלה התושבים צריכים מנהיג נחוש. לשכוח מהמשפט האומלל: "זה לא העת לחגיגות". החגיגה במקרה הזה היא התשובה למסיתים.
לקרוא לתושבי ישראל להגיע לעכו (צילום: AFP)
3. לעבוד על תודעה. מהרגע הראשון להחדיר לתודעה מסר חד כי ביטול הפסטיבל הוא רק המוצא האחרון. לצאת בקמפיין תקשורתי עם קריאה לכל תושבי המדינה ולתושבי עכו, כי עיריית עכו לא תיכנע לגזענות, לשנאה ולפרובוקציות של חוליגנים משני הצדדים. אם צריך, לקחת ייעוץ תדמיתי של משרד מקצועי, ולצאת במסע הסברה מאסיבי בארץ ובעולם.
4. להבהיר למשטרה את תפקידה. לא להיבהל מנוכחות מאסיבית של שוטרים בשטח הפסטיבל. להבהיר לקיצוניים שמי שיתפרע יחטוף מייד. להפעיל מודיעין, לאסור על החוליגנים מהשטחים להכנס לעכו כדי להתסיס. לדרוש מרבנים וקאדים לקרוא באופן פומבי לקהלים שלהם להרגע.
5. לקרוא לתושבי ישראל להגיע לעכו. בכל כלי תקשורת ובכל הזדמנות, להבהיר לשוחרי החופש, השלום, והתרבות שהם חלק מהמשחק. שהגעתם לפסטיבל, היא התשובה לגזענות. להבהיר שהחוליגנים משיכוני המזרח, והפנאטים מהעיר העתיקה לא רצויים בארוע אמנותי, והם לא ישבשו אותו. לבקש מתושבי המרכז לזרום בהמוניהם. להבהיר שהשנה יותר מבעבר, זה הקרב על השפיות, על חופש האמנות, על קירוב לבבות, על אי כניעה לקיצוניים.
6. לגייס את שלמה ארצי. להפוך את ההופעה המתוכננת של הזמר הפופולרי, למופע למען דו קיום. לתת לקונצרט כותרת חדשה: "המופע לשלום ולשפיות". ארצי הוא הראשון שיירתם לזה, ואולי יבאו איתו אמנים נוספים. בישראל יש אמנים שבשביל מטרה כזו יסכימו להופיע ללא תשלום.
להבהיר למשטרה שתפקידה לשמור על הסדר (צילום: שי וקנין)
7. ליזום אייטמים בתקשורת. לצאת בפעולות הסברה יזומות כדי לחזק את המסר. לא לחשוש מיוזמות שמצטלמות טוב, כמו ערבים ויהודים בונים סוכת שלום, או ראש עיר וחברי המועצה יוצאים בהפגנתיות לקניות בעיר העתיקה. צילום אחד של לנקרי מנגב חומוס אצל סעיד שווה אלף מילים.
8. לגייס מפורסמים. עכו הצמיחה לא מעט סלבריטי ומפורסמים שמזוהים עם העיר בהם התעשיין מיקי שטראוס, מנכ"ל הליכוד לשעבר אריק ברמי, השדרן זוהר בהלול, האמנית אורנה פיטוסי, ראש העיר הקודם אלי דה קסטרו, הקריינית טלי מורנו. ועוד. לגייס אותם לקמפיין למען עיר שפוייה ולמען הצלחת הפסטיבל.
9. לעשות פוליטיקה אחרת. לארגן ישיבת מועצת עיר מיוחדת, ולהודיע מראש לחברים שהפעם אין צעקות וניבולי פה. ראש העיר בקריאה דרמטית לכל חברי המועצה יכריז על קואליצית חירום לחודש ימים עד הבחירות, שתעביר מסר מלמעלה למטה, לרחוב, למתלהמים.
10. להכנס להסטוריה. אחרי מאורעות פקיעין, וארועי אוקטובר 2000, אפשר היה להפוך את עכו לדגם ומופת כיצד להתמודד עם מתחים לאומניים, וקיום הפסטיבל הוא היה יכול להיות הסמל למאבק. הרוב השפוי של תושבי עכו היו תומכים במהלך. בשנה הבאה אמור לחגוג הפסטיבל את שנתו ה-30. אילו היה מתקיים השנה, אפשר היה לשנות את שמו ל"פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, ודו קיום בשלום". חבל שזה לא קרה.
_________________
חדווה
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
