רגל פה רגל שם
הכוריאוגרף שלומי ביטון מתלבט בין עכו לספרד, בין מחול למוסיקה ושואף גם לשלוח ידו בתיאטרון וקולנוע. זו לא רק רב-תחומיות, זה גם הקושי להתקיים ממחול בישראל
פרסומת שלומי ביטון, יוצר רב-תחומי עטור פרסים, עובד בעכו וגם בספרד, ובצד עבודות המחול שלו מנסה כוחו גם בתחום המוסיקה. "אני רוצה לרכוש כמה שיותר כלים", הוא אומר.
העשייה בפריפריה הישראלית קרובה ללבו - אולם זה נתון בשנים האחרונות לבת זוג ספרדייה. הוא שוהה בספרד מאז זכה במקום השני בקטגוריית דואטים וסולואים בתחרות הבינלאומית לכוריאוגרפיה "בורגוס ניו יורק", שהתקיים בתחילת החודש בצפון ספרד, ומתעתד לחזור לארץ לקראת החגים. "אני מנסה להיכנס לשוק האירופי, בונה תיק עבודות ושולח לכל מיני להקות ופסטיבלים", הוא מספר בראיון טלפוני. "יש לי מחשבות להישאר בספרד, אבל עדיין מוקדם לדעת בוודאות".
ביטון, בן 29, עשה את צעדי הריקוד הראשונים שלו בתקופת התיכון. הכוריאוגרפית שעבדה עם בני כיתתו על הפקות בבית הספר אספה כמה מהם לצורך עבודה עם הרקדניות שלה בסטודיו. מקץ שנתיים, לשמחתן, הצטרף אליהן ("בסטודיו מאוד שמחו שיש בן וניסו לעשות לי חיים קלים, אבל זה לקח זמן כי הייתי מבויש"). בני משפחתו, לעומת זאת, התייחסו לתשוקה החדשה בהסתייגות: "הם לא הבינו את זה בהתחלה. זה נראה להם מקצוע מוזר, לא אמיתי. אבל כשהתחלתי לקחת את זה ברצינות, ליצור ולהופיע, נוצרה התרגשות והם התחילו לתמוך בסיפור".
את השנים הבאות בילה בבית הספר למחול בגעתון, שם למד את המקצוע וקיבל "את כל הכלים המשמעותיים שאני משתמש בהם עד היום". ביטון בילה חמש שנים בגעתון: "לא הייתי מוכן לצאת לעולם הגדול, והרגשתי שעדיין יש לי מה ללמוד במקום הזה. פחדתי שתל אביב תבלבל אותי ותרחיק אותי מהייחוד שהצלחתי למצוא שם. חשבתי שככל שאתעסק בעולם הפנימי שלי בשקט וברוגע כך יהיה יותר טוב. זה מאוד מפרה אבל גם יש לזה גבול, וברגע שהתבגרתי קצת נפלה ההחלטה לגדול ולצאת החוצה. בדיעבד אני מבין שהכל חשוב ושחייבים ללמוד בדרך ולחוות את הכל. אני עדיין חושב שהעשייה בפריפריה חשובה, והעובדה היא שאני חי היום בעכו".
מאז החל ליצור כוריאוגרפיות, כמעט כל אחת מעבודותיו זכתה בפרס כלשהו. "שלוש נקודות וסימן שאלה" (2001) זיכתה אותו בפרס ראשון מטעם קרן תרבות אמריקה ישראל בפסטיבל "גוונים במחול", בפרס ראשון בתחרות לכוריאוגרפיה ע"ש חסיה לוי אגרון ובפרס ביכורים ליוצרים בראשית דרכם מטעם משרד התרבות; "רק אוויר (בלי ידיים)" מ-2003 זכתה בפרס המבקרים, בפרס ראשון בתחרות בינלאומית לכוריאוגרפיה בהנובר שבגרמניה ובפרס שרת החינוך ליוצרים צעירים במחול; "אחד" זכתה בפרס ראשון בתחרות הבינלאומית לתיאטרון מחול בשטוטגארט. וזו רשימה חלקית.
בהמשך השנה מתוכננות לו הופעות בישראל, בשני פסטיבלים באירופה, "ויש עוד נסיעה לצרפת שאני צריך לפתור". ב-2009 ייסע לקרואטיה לעבוד עם להקת המחול זאגרב על עבודה חדשה, במסגרת פרויקט שבו משתתף גם הכוריאוגרף סהר עזימי.
עד כמה קשה ליצור מחול בישראל?
"תלוי למי. זו אמנות סיזיפית, שטבעה מחייב תמיכה מתמשכת. כל האנרגיות שאנחנו מוציאים יום יום כדי לתחזק את הגוף שלנו, להישמר שלא ייפצע; זו לא עבודה של תשע עד חמש. אנחנו עושים הכל לבד - תלבושות, תאורה, מוסיקה, כל מה שיחסוך הוצאות, ועובדים בעבודות צדדיות כדי לשלם לרקדנים.
"השאיפה של הכוריאוגרף העצמאי היא ליצור עבודה שתהיה שוות ערך לעבודה של להקה גדולה, אבל איך אפשר לעשות את זה בלי כסף? יש מעט גופים שתומכים, אבל אם אתה עצמאי אז אתה צריך להתרגל ללמד, לעשות גם עבודות ילדים, להתפשר, לבלוע את הצפרדע של להחליף רקדנים ולקפוץ מהפקה להפקה ולקבל כסף ממי שאתה יכול. במקום לעשות את מה שאתה רוצה, אתה צריך לעשות הרבה מאוד דברים כדי להחזיק מעמד. יש המון קושי אבל יש גם המון יצירתיות, ובסך הכל זה כיף ליזום פרויקטים ולהופיע בפריפריה. אני, אולי בתמימות, מאמין שלא כל דבר צריך להיות קשה. עובדה היא שמדינות אירופיות מצליחות להחזיק את האמנים שלהן בכבוד. בישראל, או שאתה משלים עם המצב או שאתה מחפש אופציות בחוץ, ואני כרגע מנסה לשלב בין השניים. אוהבים את העשייה שלנו בחו"ל וזו אולי המתנה הגדולה".
ההצלחה של יוצרי מחול מקומיים בחו"ל קשורה, לדעת ביטון, גם למציאות הישראלית. "זה משפיע על עבודות של כולם", הוא אומר. "יש לי עבודה משנת 2006, 'אור בבית שלישי פרק א'', שנעשתה במקור ל'הרמת מסך' ונולדה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה. עסקתי שם בעניינים פוליטיים אבל אנשים ראו בה עבודה אישית. נקיטת העמדה היחידה שהיתה שם היא בדמות של מישהו שמנסה לתקוע דגל, לא ברור של איזה מדינה. יש משהו בהעזה הזאת. ישראל היא מדינה קטנה וצעירה שהתפתחה בטירוף ב-60 השנים האחרונות. אנשים פה מתחילים לרקוד מאוחר, וצריך לשים גז. זה משהו באנרגיה, אנשים מתחברים ליסודות המקומיים וזה מדליק. ראי ערך 'בת שבע'; אוהד נהרין הפעיל מנגנון חדש ותזזיתי".
גם ביטון עצמו תזזיתי למדי: אחרי שיצר מוסיקה מקורית לקטע הריקוד "עשיר וטוב לו" שהוצג בפסטיבל "אינטימדאנס" האחרון, הוא שואף עתה להשתלב גם בתחום התיאטרון והקולנוע. כצפוי, הוא אינו מעדיף תחום אחד על פני רעהו: "השאלה האמיתית היא מה יותר מציאותי. כדי להמשיך לרקוד וליצור כוריאוגרפיות חייבים להתמלא כל מיני תנאים. מוסיקה זה משהו אחר, כי העיסוק בה לאו דווקא מחייב עבודה עם גורמים נוספים, ובסופו של דבר כל מה שצריך לעשות זה להוריד אותה על דיסק. במחול נדרשת עבודת תחזוקה אין-סופית, ואם אין כסף, אז העבודות יועלו מקסימום ארבע פעמים על במה. זה לא כיף. אני רוצה לעלות על במה ולהופיע אבל אני נתקל בקירות, אז אני בורח למקומות היותר קלים, למוסיקה. מה שבסופו של דבר יצליח לקיים אותי - בו אני אתמיד".
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item ... 7129,.aspx
שלומי אתה גדול אתה פשוט תותח .