ראיון עם סמדר יערון
לא על הלחם לבדו - סמדר יערון הולכת לעכו
סמדר יערון התמנתה למנהלת האמנותית של פסטיבל עכו. כשמדובר באישה שהסצנה המפורסמת ביותר שלה היא שליפת פרוסה מתוך איבר מינה, לא פלא שחובבי הפרינג' מתמוגגים. הפסטיבל לריאיון אחר
משאלה מכוכב זוהר ירון בפעם הראשונה שבה ראיתי את סמדר יערון היא עמדה מול הקהל, שלפה פרוסת לחם מאיבר המין שלה ואכלה אותה. זה היה חלק מהצגת המופת ארוכת השנים שבה השתתפה במסגרת תיאטרון עכו, "ארבייט מאכט פריי", ודומה שמאז יערון רק הולכת רחוק יותר ויותר בטעמה האמנותי.
השבוע הוכרז שהיא ובן זוגה הנצחי ליצירה ולניהול תיאטרון עכו, מוני יוסף, יהיו המנהלים האמנותיים הבאים של פסטיבל עכו משנת 2009 (כלומר, לא הפסטיבל הקרוב שייערך בסוכות, אלא הבא אחריו). למינוי של יערון יש משמעות נרחבת אחרי העידן של דניאלה מיכאלי כמנהלת.
בשעה שמיכאלי היא בהכשרתה כוריאוגרפית ובמאית של הצגות ילדים מיינסטרימיות בעיקרן, כמו "הכבש השישה עשר", ולקחה את הפסטיבל לכיוון קומוניקטיבי יותר, נדמה שיערון מתכוונת "להחזיר עטרה ליושנה" ולהתמקד בהצגות מהזן הקיצוני יותר. במילים אחרות, הלפידים הדולקים, כריתת ראשי העטלפים והפולחנים הטקסיים חוזרים לפסטיבל עכו.
"זה נכון ולא נכון", מחייכת יערון. "אני לא חושבת שהפסטיבל היום במצב רע. רחוק מזה. הספידו אותו המון פעמים והוא עבר המון תלאות, ובכל פעם שחשבו שהוא ייעלם הוא חזר חזק יותר ועמיד יותר. מצבו מעולם לא היה יותר טוב, מבחינת פופולריות והשם שיצר לעצמו. אבל דווקא בגלל זה אני חושבת שמשהו כן אבד לו. באיזה קודש שהיה פעם סביב ההפקות שלו ונעלם. היו בו פעם יותר הפקות שניסו לאתגר ולהגיע לקצוות עם הקהל, ועבדו על יצירת חוויה חסרת תקדים, מקורית וייחודית לעכו. ואת זה אני רוצה להחזיר".
בוערת פיראס רובי
איך?
"אנחנו עוד רחוקים מהשלב התפעולי. רק השבוע התחלנו ממש לעבוד ועוד לא קיבלנו אפילו חומרים, אבל אני כן יכולה להגיד שבתוכנית שהגשנו, אני ומוני יוסף, הדגש היה על איך אנחנו כאנשים שחיים בעכו המון שנים ונמצאים בתיאטרון עכו המון שנים רואים את הייחוד של העיר הזאת.
ושהיינו רוצים לראות יותר יצירות שמתכתבות עם הייחוד הזה של עכו, וגם לראות יותר יצירות שמתהוות בתהליך בעיר עצמה. לא רק הפקות שנוחתות פה לקראת הפסטיבל, אחרי שבושלו בתל אביב. עבר על הפסטיבל סוג של התברגנות".
את חושבת שגם האמירה הפוליטית של הפסטיבל, שהייתה חריפה מאוד פעם, התמוססה עם השנים? "בהקשר הזה יש גלים שהם לא לגמרי קשורים לתמונה הכללית. לפעמים יש גלים של הפקות שנוגעות בפוליטיקה ולפעמים יש גלים של הפקות שנוגעות דווקא לדברים אישיים יותר.
זו גם שאלה של איך אתה מגדיר משהו כפוליטי. האם'פוליטי' הוא רק משהו שעוסק בשאלה קונקרטית? לא בטוח. אבל אני כן יכולה להגיד שתיאטרון חייב לצאת מהקונכייה שלו ולעסוק במקום שבו הוא מתקיים ובו האמן חי. זה מוציא אותך מהמקום היחיד שלך למקום השבטי, וזה התיאטרון שאותו אני אוהבת. השבטי, השמאני".
אין ספק שזה מה שהיא אוהבת. יערון, 52, בוגרת החוג לתיאטרון קהילתי באוניברסיטת תל אביב, מעולם לא שיחקה את המשחק המיינסטרימי בתיאטרון.
מלבד "ארבייט מאכט פריי" המצמררת, שעסקה בהתמודדות הדור השני עם השואה, היא הופיעה בין היתר בהצגה "משאלה מכוכב", שבה גילמה אישה הנישאת למגן דוד ענקי עד שהמוות יפריד ביניהם.
יערון היא בוגרת השתלמויות רבות במדיטציות ובריקודים טקסיים, שאותם היא משלבת בעבודותיה. בקיצור, פרינג'ית לפי כל הקלישאות. ולא, מעולם לא בער לה שיבואו אלפי אנשים כדי לראות אותה ערב ערב ולמחוא לה כפיים.
"זה לא בער לי, אבל זה לא אומר שאני מחפשת בכוח לא להיות קומוניקטיבית", היא מחייכת. "זה גם לא סותר לדעתי. אתה לא חייב להיות בלתי קומוניקטיבי כדי להיות נאמן לעצמך או כדי לבדוק גבולות ".
אבל בואי לא נשלה את עצמנו. פסטיבל בצלמך ובדמותך יהיה מעכשיו קומוניקטיבי פחות. בואי נגיד שמי שרואה בפסטיבל עכו את הצ'אנס שדרכו הוא יגיע לתיאטרון הקאמרי, יאבד מעתה את מרבית הסיכוי. "אולי זה נכון, אבל מי אמר שזו הדרך להגיע לקאמרי? הרי מנהלי התיאטראות בכלל לא הולכים לעכו. שזה לדעתי ממש עצוב. אני מסכימה עם זה שאתה לא יכול לעבוד שני אדונים. אם אתה עושה משהו שאתה מאמין בו ומישהו אוהב את זה, יופי.
אבל אתה לא יכול לעשות הצגה וגם להיות נאמן לעצמך, וגם לנסות לדעת מה יחשוב מנהל התיאטרון שאליו אתה רוצה להתחנף. המטרה שלנו היא במפורש לא להכין אנשים לקאמרי, אלא לתת להם כלים כדי לבדוק את מה שמעניין אותם".
מצד שני, יש פה המון מקום לשרלטנות. בתיאטרון ממסדי יש יותר כלים לפענוח אם יצירה היא טובה או רעה. בתיאטרון הפרינג' יש תחושה שהכול הולך והכול מותר ואסור להגיד כלום, "כי זה אמנות".
"לא יודעת לגבי שרלטנות, אבל בהחלט יש יותר גוונים של אפור בתיאטרון מהסוג הזה. מצד שני, אני חושבת שצריך לדעת להסתכל ולפתוח את הראש. אז מוצאים גם את החוקיות של הדבר. בסופו של דבר יודעים מפורשות לגבי משהו אם הוא טוב. לא משנה מה הז'אנר שלו". [/b]
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/754/752.html