|
עשרת המכות של הזיהום
הנה חמש :
מלח
מלח בישול - כמות מלח הבישול הנצרכת בישראל בשנה לצרכים שונים היא כ- 120,000 טונות. על פי הערכה, השימושים העיקריים של מלח הבישול הם בתעשיית הכשרת הבשר (25%), ייצור מוצרי מזון (25%) וריענון מחליפי יונים (22%).
סודה קאוסטית - כמויות נתרן משמעותיות מגיעות לשפכים משימושים תעשייתיים של סודה קאוסטית. צריכת המלח בישראל לתעשיית האלקטרוליזה לצורך ייצור סודה קאוסטית מוערכת ב- 80,000 טונות, כאשר חלק ניכר מכמות זו עושה את דרכו לשפכים העירוניים.
דטרגנטים - על פי הערכה, הצריכה השנתית של דטרגנטים בישראל בשנת 1993 הייתה 155,000 טונות, מתוך זה כ- 36,000 טונות נתרן
מתכות כבדות
על פי ההגדרה המקובלת, מתכת כבדה היא כל מתכת אשר משקלה הסגולי עולה על 5 גר'/סמ"ק. בנוסף, נוהגים להשתמש במושג זה גם כאשר רוצים לתאר השפעה מזיקה של יסודות מסוימים על הסביבה. כך, לדוגמה, מקובל לכרוך במושג מתכת כבדה גם מתכות רעילות בעלות משקל סגולי נמוך יותר, דוגמת אלומיניום ובריליום, וכן מתכות מטלואידיות המתנהגות מבחינה כימית הן כמתכת והן כיסוד לא מתכתי כדוגמת ארסן וסלניום.
מבין מתכות הקורט (חומרי הזנה חיוניים לגוף בריכוזים נמוכים) החיוניות לבעלי חיים ולצמחים ניתן לציין מתכות כדוגמת: קובלט, כרום, ברזל, מנגן, מוליבדן, ניקל, סלניום, בדיל, ואנדיום ואבץ. מבין המתכות שלהן אין כל תפקיד מטבולי בגוף האדם ניתן לציין את הקדמיום, הכספית והעופרת.
אף על פי שמתכות כבדות רבות מכילות יסודות קורט הנחוצים לגוף האדם, בדרך כלל הן רעילות בריכוזים גבוהים מן הדרוש. הרגישות הסביבתית למתכות כבדות נובעת מהיותן חומרים קרצינוגניים ומוטגניים המזיקים לבריאות האדם. ידועים מקרים רבים של נזקים בריאותיים שגרמו מתכות כבדות לאוכלוסיות נרחבות. גם לבעלי חיים ימיים רגישות רבה ביותר לנוכחות מתכות כבדות במים.
המתכות הכבדות הנמצאות בשימוש בתעשייה ובמשק הביתי מוזרמות לשפכים. ההשלכות של ריכוזים גבוהים של מתכות כבדות בשפכים הן נרחבות:
ריכוזים גבוהים של מתכות כבדות עלולים לעכב את הפעילות המיקרוביאלית במכוני טיהור השפכים ולגרום לפגיעה קשה באיכות הטיפול.
הבוצה הנוצרת במכוני הטיהור מכילה את רוב המתכות הכבדות שהיו בשפכים. בוצה זו מושבת לעתים לדישון חקלאי, מוזרמת לים (בוצת השפד"ן) או נשלחת להטמנה. בכל אחד מן המקרים יש השלכות סביבתיות של ריכוזי המתכות הכבדות.
המתכות הכבדות שלא נספחות לבוצה מגיעות לקולחים. כ- 70% מן הקולחים בישראל מושבים להשקיה חקלאית. לשימוש בקולחים המכילים מתכות כבדות יש השלכות הן של רעילות לגידול החקלאי והן של זיהום מי התהום.
רעילות ביולוגית
המזהמים
התעשייה בישראל מייצרת כ- 100,000 תרכובות אורגניות שונות, ובכל שנה נוספות כ- 100 - 200 תרכובות חדשות. מזהמים אורגניים בשפכים מורכבים ממגוון רחב של תרכובות כגון: ממסים תעשייתיים, חומרי חיטוי, שרפים, קוטלי חרקים, נגזרות שונות של נפט גולמי ו- PCB's.
הסכנות
מזהמים אורגניים בכלל ומזהמים אורגניים יציבים בפרט גורמים נזקים לאדם ולסביבה. אפילו חשיפה לרמה נמוכה של מזהמים אורגניים מסוימים עלולה להוביל למחלות סרטן, לפגיעה במערכת העצבים ובמערכת החיסונית, להפרעות בפריון ולהפרעות התפתחות.
שמנים ושומנים
הבעיה במערכת הביוב
אחד המרכיבים העיקריים בשפכים הוא השמנים והשומנים, המאופיינים במסיסות נמוכה במים. השמנים והשומנים נוטים להתמצק במערכת הביוב על דופנות צינורות, שוחות בקרה ובורות שאיבה. עקב כך קטן קוטרם הפנימי של הצינורות. שילוב של שומנים המצטברים על שורשי צמחייה החודרים לרשת הביוב הוא אחד הגורמים הנפוצים ביותר לסתימת כל חתך הזרימה.
לעתים השמנים והשומנים יוצרים גושים כדוריים מוצקים הצפים על פני המים. גושים אלה יחד עם מוצקים אחרים בביוב עלולים לגרום לסתימת כניסות מים למשאבות.
הבעיה במכונים לטיהור שפכים
כאשר שמנים ושומנים מגיעים בכמות רבה למכונים לטיהור שפכים, הם נוטים ליצור שכבה צפה מעל למים, להתמצק ולהידבק על הצנרת והדפנות. כתוצאה מכך נסתמות רשתות סינון וצנרת, ונוצרות בעיות בהפעלת משאבות.
בשיקוע הראשוני, שהוא השלב המקדמי בטיהור שפכים, חלק מן השמנים והשומנים נוטים להיפרד מן השפכים באופן המאפשר את סילוקם. יחד עם זאת, כמות ניכרת של שומנים עלולה להגיע לשלב הטיפול הביולוגי, שם זמן השהייה ביחידות הטיפול הביולוגי קצר מכדי לאפשר את פירוקם. אולם, מאחר שחומרים רבים שיוצרים תחליב של השמנים והשומנים בשפכים מתפרקים, בשלבים מתקדמים של הטיהור חלה הפרדה בין השמנים והשומנים לבין הפאזה הנוזלית.
התופעה משמעותית במיוחד באגן השיקוע השניוני (מקום שבו מתקיימים תנאים שקטים כדי להפריד בין בוצה לבין הקולחים המטוהרים). במקרה זה, חלק ניכר מן השמנים והשומנים נפרדים מן המים, צפים ויוצרים "כדורי שומן" בעלי מראה דוחה.
גם באגני האוורור מופיעים לעתים כדורי שומן המפריעים לעבודת המאווררים. ריכוזים גבוהים של שמנים ושומנים בשפכים פוגעים בתהליך הביולוגי של הבוצה המשופעלת על ידי ציפוי המיקרואורגניזמים בצורה הגורמת להפרעה במעבר החמצן מן הפאזה הנוזלית לתוך הפתית הביולוגי. תופעה זו מתוארת לעתים כתופעת "חניקה".
הפלואורידים
אחת הבעיות הפוטנציאליות בהשבת השפכים להשקיה חקלאית היא ריכוז הפלואורידים בהם. הפלואורידים הנמצאים בקולחים המיועדים להשקיה עלולים להצטבר בשרשרת המזון.
הפלואורידים מגיעים לשפכים העירוניים מפעילות תעשייתית. כיוון שבישראל משיבים את רוב השפכים להשקיה חקלאית, יש צורך לאזן בין היכולות התעשייתיות לצמצם את ריכוז הפלואורידים בשפכים ובין הנזק הסביבתי הנגרם כתוצאה מפליטתם.
הקרקעות בישראל מועמסות בהתמדה בפלואור שמקורו באבק בתי חרושת למלט ואלומיניום, חומרי דישון והדברה ושפכי תעשיית השבבים. ריכוז הפלואור בשפכי תעשיית השבבים עלול להגיע ל- 12 מ"ג/ל', ונפח השפכים נע בין 30 ל- 170,000 קוב לחודש.
_________________
שלום פעיל ומשגשג
בינינו לבין עצמינו בינינו לבין שכנינו - בארץ ובעולם בינינו לבין המקום - סביבתנו
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
