יוסי ידידי
מסכים לחלק מדבריך....
המדיניות הממשלתית בשנות ה-50 ובעקבותיה, הפניית המשאבים וההשקעות
בתחום התירות, היתה לחיפה ונהריה.
לעכו יעדו להיות כעיר קולטת עליה (של שנות ה-50 ) עיר תעשיה ולראיה ריבוי המפעלים שציינת,
שנסגרו בנתיים.
ראשי הערים ולפחות בשנות ה-80 המוקדמות אלי דה קסטרו ניסה בדרכו, לפתח את נושא התיירות ואף הקים בשנת 84 את מחלקת התיירות העירונית אך...
כפי שאנו יודעים מעט מדי ,בים עצום של השקעות ממשלתיות שהיו אמורים להגיע לעכו
אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד...
בנוסף משקיעים לא רצו להגיע למקום בו התשתיות הפיזיות היו במצב כל כך ירוד,
במהלך השנים נעשו מאמצים ממשלתיים ועירוניים לשדרג מערכות אבל שוב בצורה מעטה מדי
ובסרבולים בירוקרטיים ואחרים ששוב הבריחו משקיעים פוטנציאליים....
לא ארחיב יתר על המידה על נושא העבר כי לדעתי ,אין לבכות על חלב שנשפך,
צריך להסתכל על העתיד ולבחון מה אפשר לעשות אחרת.....
והאמת, לא יודע האם התיירות כדברך היא המוצא והפתרון לאבטלה ולשגשוג...
אנו נמצאים בארץ ,עדיין במצב ביטחוני רגיש = קשיים בהבאת תיירות חוץ ,
אמנם מרגישים לאחרונה בהתאוששות בענף אבל יותר מכוון תיירות הפנים ,
דבר מצויין שכשלעצמו ,אבל מאוד רגיש ותלוי כל רגע בהתרחשויות מסביב.
ולכן, לא היתי מהמר לשים את כל הבצים בסל אחד רק בתיירות
_________________ גבריאל גרסייה : "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".
|