[quote="ישראל בן-עזרא"][b][color=#0000FF]

(1)
כיום, יש ממונה חדש על הביטחון – יניב אשור.

מבלי להכיר לעומק, את שקרה בנהרייה, איני יכול לשפוט, אך נכון לומר שבאשר להגנה על משפחתנו, אנו היינו
עושים הכל – בעיקר על רקע אזלת היד של בתי המשפט, המשטרה והכנסת – שהם רופסים ולא מתאימים למזרח התיכון.

(2)
המשטרה, לאורך שנים התכחשה למשפחות פשע, התנהגה באזלת יד ולא הגנה עלינו ועל שוטריה.
צריך לשפוט אותה תחילה, על שהביאה את שוטריה להרגשת חוסר אונים ושהגיעו לאן שהגיעו.

[/color][/b][/quote]
[size=150]
ישראל,
מה שאתה כותב כאן זה גלגול עיניים רציני והתעלמות בוטה וזה לא מאפיין אנשים בתפקידים חשובים כשלך, במעמד בכיר כשלך ובהשפעה חיובית כשלך.

(1)
קרא את פסקי הדין בעניין השוטרים הנוקמים.
תחקור את המועמד לתפקיד (ראש העיר היה צריך לעשות זאת ביחד עם מנהל כוח אדם בעיריה).
תבינו לאן אתם מכניסים את עצמכם כשאתם מעסיקים עבריין מורשע שהטמין מטען חבלה בבית פרטי (וזה לא משנה שגר שם עבריין. יש שם עוד אנשים חפים מפשע שגרים שם - נשים וילדים)

במקרה הפרטי של אשור, הוא אפילו לא אויים.
הוא היה קצין שישב במשרד ומילא דוחות וטפסים.
אשור פשוט התנהג כמו פרחח ופושע והצטרף למסע נקמה ביחד עם שוטרים זוטרים יותר שלאחד מהם (אלדד חדד) נזרק רימון רסס על דלת ביתו. קצין משטרה פושטק ותו לא.

זה העבר התעסוקתי שלו ואת זה אתם מעסיקים בעירייה.

אני מניח שלא הייתם מעסיקים בעיריה גנבים במחלקת הגבייה או בגזברות, גם אם הם קיבלו חנינה.

(2)
עוד גלגול עיניים ודברים לא מדוייקים.

המשטרה ממש לא מתכחשת למשפחות הפשע ודווקא מציקה להם ולמשפחותיהם.
במקרה של השוטרים הנוקמים, פשוט השוטרים הציקו לאישתו של מיכאל מור ברחוב, ומה שקרה לשוטר שהציק, זה שהוא חטף רימון רסס באחד הלילות.

זה מה שהצית את יצר הנקמה והתגמול של שאר השוטרים הנוקמים, שהחליטו שהם עברייינים גדולים יותר ממיכאל מור, התארגנו, בנו מטעני חבלה, הטמינו אותם וסיכנו לא רק את המשפחה של העבריין ושל השכנים שלו (נשים וילדים) אלא גם את החבלנים שבאו לפרק את אחד המטענים שלא התפוצץ והכיל כדוריות ברזל הורגות.


[/size]

[b][color=#0000FF]

לפני מעל לעשור, המצב היה עגום ביותר בעיר - למרות האין-ספור נכסים: פיזיים, ארכיטקטוניים, היסטוריים,
טבע, קשר לעמים – כ-1/3 מהעיר היה למכירה.

המחירים היו מגוחכים, העיר משכה אוכלוסייה חלשה מהכפרים, העבריינות והואנדליזים גברו.

ב"פורום למען עכו" (בטרם פעלנו להשגת ההנחה במס) ישבנו קומץ אנשים, עם הרגשת שליחות. ללא תקציב ו
ללא תמיכה מהמוסדות. לא היה ברור מה לעשות קודם, כי בכל התחומים הייתה קריסה.

עשינו סקר ומצאנו שהדבר המטריד ביותר את התושבים, במקום ראשון, לפני הכל, היה נושא הביטחון האישי.

המצב היה בכי רע. נשים, זקנים וזוגות צעירים, הוטרדו ברחובות. נופצו חלונות ראווה, הרחובות היו שוממים
לאחר החשכה והתושבים התרגלו לעשות קניותיהם מחוץ לעיר – דבר שהחריף המצב הכלכלי. וכך, העוני הביא
פשע והפשע הביא עניים.

ואכן, מאז ההנהגה החדשה בראשות רה"ע לנקרי, המצב השתנה. הרבה קרדיט מגיע גם לאלון אהרון, הממונה
על הביטחון (לשעבר) שראה את הנושא בראייה אסטרטגית ובו בזמן, עשה עבודה איכותית בשטח.
לצערי, הוא עזב ועבר לנתניה – שם נהנים ממנו מאד.

מכלול הפעולות שנעשו, כגון; מצלמות ברחובות, שיטור משולב, מיקוד בקרה – הביאו לתוצאות ראויות לשבח.
ואכן, באו גורמים שונים, להכיר וללמוד את שיטות העבודה אצלנו.
אחרי עזיבתו של אלון, הייתה התרופפות.

כיום, יש ממונה חדש על הביטחון – יניב אשור.

מבלי להכיר לעומק, את שקרה בנהרייה, איני יכול לשפוט, אך נכון לומר שבאשר להגנה על משפחתנו, אנו היינו
עושים הכל – בעיקר על רקע אזלת היד של בתי המשפט, המשטרה והכנסת – שהם רופסים ולא מתאימים למזרח התיכון.

המשטרה, לאורך שנים התכחשה למשפחות פשע, התנהגה באזלת יד ולא הגנה עלינו ועל שוטריה.
צריך לשפוט אותה תחילה, על שהביאה את שוטריה להרגשת חוסר אונים ושהגיעו לאן שהגיעו.

מתוך הכרות קצרה את יניב אשור, אני יכול לומר שיש לי תחושה שהביטחון בעיר, ילך וישתפר. לעניות דעתי, האיש מונע
בתחושת שליחות. הוא חרוץ, נבון ונחוש להצליח – ואלה תכונות שאני לא מזהה ברבים אחרים.

לכן, צריך לברך את האיש ולעודדו - כדי שיצליח – כי למדנו בדרך הקשה, כי הביטחון הינו הנושא החשוב ביותר.[/color][/b]