[b]מה גורם להורה לרצוח את ילדו?

מה מביא הורה לרצוח את ילדו? האם מדובר במעשה של אי שפיות או אקט של רחמים? האם ניתן לאתר הורים רוצחים לפני המעשה? מהו חלקה של התקשורת בחלק מהמקרים? על שאלות אלה ואחרות, ניסו לענות כ-200 אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה, הסעד והטיפול המשפחתי, שהשתתפו ביום עיון - "הורים ורוצחים", שעסק בסוגיות אבחוניות וטיפוליות במקרי רצח ילדים בידי הוריהם.

יום העיון נערך בסוף השבוע בבית החולים לגליל המערבי ואורגן על ידי המחלקה להדרכת הילד והמשפחה של בית החולים.
לאחרונה, אושפזו במחלקה להדרכת הילד והמשפחה בבית החולים גליל מערבי , 2 ילדים ששרדו הורים רוצחים. הטיפול שקיבלו אפשר להם להתמודד עם הטראומה ולבנות חיים חדשים. "עקבנו אחר מצבם", מספר ד"ר מרסלו שפיץ, מנהל היחידה להדרכת הילד והמשפחה, "והשיפור נשמר לאורך הזמן". לדברי ד"ר שפיץ, הטיפול שניתן ביחידה, מוסיף לילדים המאושפזים כלים להתמודדות, תקווה, אופטימיות ורצון לחיות ובכך מנטרל את ההרס, הניכור והמוות, שמאפיינים את החברה המודרנית.

בשנה האחרונה, בסמיכות מצמררת, התרחשו מספר פרשיות רצח ילדים בידי הוריהם: מארי פיזם שנרצחה על ידי סבה ואביה, אלון בוריסוב ומיכאל קרוצ'קוב, שהוטבעו על ידי אימהותיהן, ושני ילדי משפחת השוטר מייקל פישר, שנרצחו על ידי אביהם.
"אי אפשר להתעלם מתופעת החיקוי שהיתה פה כתוצאה מהדיווח התקשורתי הנרחב", אומר ד"ר אודי בונשטיין, פסיכולוג קליני בכיר ומדריך במחלקה להדרכת הילד והמשפחה בבית החולים נהריה, "אצל אנשים הנתונים במצוקה, הפרסום אינו גורם לזעזוע או לרתיעה, אלא להיפך – להסרת הבלמים המוסריים ולביצוע מעשים דומים".

"הנטייה של בתי המשפט בישראל וגם בעולם, היא להתייחס לגברים הפוגעים בילדיהם, כפושעים, והם מואשמים ברצח. כשאמהות רוצחות את ילדיהן, הן מתויגות כחולות נפש ונשלחות לאשפוז".

כדוגמה לדברים, מביא ד"ר בונשטיין את סיפורו של הרוצח אלי פימשטיין, שרצח את בתו הודיה ונידון לשנות מאסר רבות, לעומת מרינה דוידוביץ' מכרמיאל, שהטביעה את שתי בנותיה באמבטיה, הוגדרה כלא שפויה, וכיום מתהלכת חופשי.

נתון נוסף שהוצג בכנס, הוא השיעור האמיתי הלא ידוע של רצח ילדים בידי הוריהם, כשהסיבה לכך היא שחלק מהרוצחים מצליחים להסוות את הפשע כתאונה. מנתונים רשמיים של משטרת ישראל, בין השנים 2003-2008, התרחשו 20 מקרי רצח ילדים על ידי הוריהם. נמצא, כי אמהות שרצחו את ילדיהם הסבירו, כי במעשיהן לא היתה כוונה להזיק לילד, אלא הן סברו שמותו של הילד יעשה לו טוב וימנע ממנו סבל עתידי כתוצאה מבעיות חברתיות או התפתחותיות מהן סבל. אצל הגברים הרוצחים, היה מדובר בילד לא רצוי או ברצון לנקמה וכענישה כנגד בת הזוג.

לפי דוח המועצה לשלום הילד, לכ-70 אחוז מהילדים הנמצאים בסיכון ומוכרים למחלקות לשירותים חברתיים, יש בעיות כלכליות במשפחה או גורמי סיכון אחרים, כגון: מוגבלות נפשית או פיזית של ההורים ותפקוד לקוי.

מנהל בית החולים, ד"ר מסעד ברהום: "המחלקה להדרכת הילד והמשפחה בבית החולים נהריה, הינה חוד החנית בתחום פסיכיאטרית ילדים. הטיפול בילד לצד הדרכת משפחתו, חשובה מאוד ליצירת חברה מתפקדת ובריאה. אני מקווה שבעקבות כנסים כגון אלה, נשיג מודעות לצורך בהדרכת הורים, שתוביל לצמצום תופעות של פגיעה בילדים בידי הוריהם". [/b]