|
עצוב מה שהתקשורת גרמה לחלק מהעם שלנו לחשוב על חגי ישראל,
חבר שלי כתב על זה במעריב בצורה הטובה ביותר להלן כתבתו -
העיתונאים שכחו מה זה להיות יהודים
כלי התקשורת מכסים את החגים בצורה שטחית ומעליבה, אולי כי הם חוששים להתעמת עם התכנים האמיתיים של חודש תשרי
אריה יואלי | 23/9/2009 6:35 [color=#0000FF]אני מבקש להקדיש את הטור הזה לעורכי התוכניות ברדיו ובטלוויזיה. כאשר מתקרבים החגים, אתם כמובן לא מזניחים את האייטם ונותנים לו את דקות השידור היקרות שלכם. אבל שמתם לב איזה תוכן אתם נותנים לחג? כל מה שהמאזין הפשוט ברדיו יודע על ראש השנה הוא מתכונים של עוף בתפוחים או על סגולותיו של הרימון כמונע התקפי לב. ביום כיפור הוא יקבל עצות מתזונאים, איך לעבור את הצום בשלום וישמע סיפורים ממוכרי אופניים שעושים את השנתית. תפוח בדבש צילום: אריק סולטן
את סוכות ילוו עצות לדיאטה של "אחרי החגים". וזה עוד טוב, כי שבועות הוא חג שעוסק רק בעוגות גבינה ופורים רק בתחפושות, חנוכה הוא חג הקלוריות (שבסופגניות). פסח הוא חג משאבי אנוש - "איך לא לריב עם חמותך שלוש שעות" או חג התרופות לעצירות.
תשעה באב מתאפיין בהשוואה של מספר בתי הקפה שהיו פתוחים בתל אביב לעומת מספר החרדים במאה שערים שלא עמדו בצפירה ביום הזכרון. על י"ז בתמוז אף אחד לא שמע.
כל חג אני מזועזע מחדש, האם חוץ מאוכל, אין לחגים שום משמעות אחרת, עמוקה יותר, פנימית יותר, יהודית יותר? אם ניקח את חגי חודש תשרי למשל, כמה מעט מקום, אם בכלל, מקודש לתקיעת השופר בראש השנה, לתשובה, לישיבה בסוכה, לשמחת בית השואבה, לארבעת המינים, לשמחה שבתורה. מתוך רשימה כזו של נושאים, שבאמת היא קצה קצהו של עוד עשרות נושאים ותת-נושאים, מדוע כל האזכורים של החגים בתקשורת עוסקים כולם רק באוכל וקלוריות, ויחצ"נות לשפים ודיאטנים מתוסכלים?!
פחד להיפגש עם המהות הפנימית של החג
ייתכן, ואני אומר זאת כהשערה בלבד, אין לי להשערה הזו סימוכין או ראיות, רק תחושה אישית שלי, שיש כאן פחד להיפגש עם המהות הפנימית של החג. ההתמקדות בזוטות ובשוליים של החג הם הבריחה של עורכי התוכניות, ויחד איתה כל החברה הישראלית, מהתמודדות עם המסר הערכי שיש בכל חג וחג.
אדם שלא מאמין בבורא העולם יתקשה להתמודד עם רעיון עמוק של תשובה, של תיקון רטרואקטיבי של המעשים וגם לא יצליח להבין איך אחוז כל כך גדול של הציבור צם ביום כיפור, אז מה עושים? הופכים את יום כיפור ליום האופניים.
מחנכים דור שלם של ילדים שבמשך כל השנה לא יודעים מה ההבדל בין פֶּדַאל לכידון, שהמצווה העיקרית ביום כיפור היא נסיעה באופניים. במקום לדבר על המלכת הקב"ה כמלך העולם בראש השנה באמצעות תקיעת השופר, או את החידוש המוסרי שגילה אברהם אבינו בכך שעקד את יצחק ולא שחט אותו, הרבה יותר פשוט לדבר על כמות המסרונים שנשלחו בערב החג או באיזו חברה ממשלתית קיבלו את סכום התלושים הגבוה ביותר. כך הפכו החגים, מאירוע שנותן כח וחיים לימי החול, לסיוט שאולי נעבור אותו בשלום.
כולי תקווה שלקראת החגים הבאים עלינו לטובה, יעשו עורכי התוכניות בחינה מחודשת של תכני השידור ויתנו מקום רב יותר ומרכזי יותר לעיסוק בעיקר החג – במהות הפנימית שלו, במקום להתעסק בטפל - מאכלי החג[/color]
עצוב מה שהתקשורת גרמה לחלק מהעם שלנו לחשוב על חגי ישראל,
חבר שלי כתב על זה במעריב בצורה הטובה ביותר להלן כתבתו -
[b][u]העיתונאים שכחו מה זה להיות יהודים
כלי התקשורת מכסים את החגים בצורה שטחית ומעליבה, אולי כי הם חוששים להתעמת עם התכנים האמיתיים של חודש תשרי[/u][/b]
אריה יואלי | 23/9/2009 6:35 [color=#FF0000][color=#0000FF][b]אני מבקש להקדיש את הטור הזה לעורכי התוכניות ברדיו ובטלוויזיה. כאשר מתקרבים החגים, אתם כמובן לא מזניחים את האייטם ונותנים לו את דקות השידור היקרות שלכם. אבל שמתם לב איזה תוכן אתם נותנים לחג? כל מה שהמאזין הפשוט ברדיו יודע על ראש השנה הוא מתכונים של עוף בתפוחים או על סגולותיו של הרימון כמונע התקפי לב. ביום כיפור הוא יקבל עצות מתזונאים, איך לעבור את הצום בשלום וישמע סיפורים ממוכרי אופניים שעושים את השנתית. תפוח בדבש צילום: אריק סולטן
את סוכות ילוו עצות לדיאטה של "אחרי החגים". וזה עוד טוב, כי שבועות הוא חג שעוסק רק בעוגות גבינה ופורים רק בתחפושות, חנוכה הוא חג הקלוריות (שבסופגניות). פסח הוא חג משאבי אנוש - "איך לא לריב עם חמותך שלוש שעות" או חג התרופות לעצירות.
תשעה באב מתאפיין בהשוואה של מספר בתי הקפה שהיו פתוחים בתל אביב לעומת מספר החרדים במאה שערים שלא עמדו בצפירה ביום הזכרון. על י"ז בתמוז אף אחד לא שמע.
כל חג אני מזועזע מחדש, האם חוץ מאוכל, אין לחגים שום משמעות אחרת, עמוקה יותר, פנימית יותר, יהודית יותר? אם ניקח את חגי חודש תשרי למשל, כמה מעט מקום, אם בכלל, מקודש לתקיעת השופר בראש השנה, לתשובה, לישיבה בסוכה, לשמחת בית השואבה, לארבעת המינים, לשמחה שבתורה. מתוך רשימה כזו של נושאים, שבאמת היא קצה קצהו של עוד עשרות נושאים ותת-נושאים, מדוע כל האזכורים של החגים בתקשורת עוסקים כולם רק באוכל וקלוריות, ויחצ"נות לשפים ודיאטנים מתוסכלים?!
פחד להיפגש עם המהות הפנימית של החג
ייתכן, ואני אומר זאת כהשערה בלבד, אין לי להשערה הזו סימוכין או ראיות, רק תחושה אישית שלי, שיש כאן פחד להיפגש עם המהות הפנימית של החג. ההתמקדות בזוטות ובשוליים של החג הם הבריחה של עורכי התוכניות, ויחד איתה כל החברה הישראלית, מהתמודדות עם המסר הערכי שיש בכל חג וחג.
אדם שלא מאמין בבורא העולם יתקשה להתמודד עם רעיון עמוק של תשובה, של תיקון רטרואקטיבי של המעשים וגם לא יצליח להבין איך אחוז כל כך גדול של הציבור צם ביום כיפור, אז מה עושים? הופכים את יום כיפור ליום האופניים.
מחנכים דור שלם של ילדים שבמשך כל השנה לא יודעים מה ההבדל בין פֶּדַאל לכידון, שהמצווה העיקרית ביום כיפור היא נסיעה באופניים. במקום לדבר על המלכת הקב"ה כמלך העולם בראש השנה באמצעות תקיעת השופר, או את החידוש המוסרי שגילה אברהם אבינו בכך שעקד את יצחק ולא שחט אותו, הרבה יותר פשוט לדבר על כמות המסרונים שנשלחו בערב החג או באיזו חברה ממשלתית קיבלו את סכום התלושים הגבוה ביותר. כך הפכו החגים, מאירוע שנותן כח וחיים לימי החול, לסיוט שאולי נעבור אותו בשלום.
כולי תקווה שלקראת החגים הבאים עלינו לטובה, יעשו עורכי התוכניות בחינה מחודשת של תכני השידור ויתנו מקום רב יותר ומרכזי יותר לעיסוק בעיקר החג – במהות הפנימית שלו, במקום להתעסק בטפל - מאכלי החג[/b][/color][/color]
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
