צודקים במאה אחוז...
התופעה הזאת נהפכה לבלתי נסבלת.
אני זוכר כשלמדתי בעליה שניה, בהתחלה היו מפרקים כל שני וחמישי את צינורות הנחושת של המזגנים, לאחר מכן פירקו את כל האלומיניום מהחלונות של אולם הספורט שהיה בבניה אז..

הבעיה העיקרית היא שכל המתכות האלה הופכות לסמים בסופו של דבר..

לפי דעתי מיגור התופעה הוא פשוט מאוד, מס הכנסה צריך לפשוט על כמה וכמה חנויות למכירת "חלקים משומשים" ולבקש לראות חשבוניות ומאין הגיע הסחורה וכו'..

תאמינו לי שכמו שברגע שהוציאו מחוץ לחוק את העישון במקומות ציבוריים והתחילו לקנוס מהר מאוד הפסיק העישון, כך גם צריכים לתת פה כמה קנסות כמו שצריך, ותראו איך הבעיה נפטרת !

[color=#BF0000][b]דורי אתה צודק במלוא מאת האחוזים.
את הבעלים ממש לא מעניין מקורות המתכות אם גדרות או נרות מבתי עלמין או מכסים של מרזבים שעל הכביש .הם רוצים מתכת ואת מקורה לא מעניין .
מזל שלא ממחזרים דם כי אם כן כמה היו נשחטים בעבור ליטר דם?

עזרא[/b][/color]

[size=150]עלייה וקוץ בה-
החברות קונות "פסולת" מ"ספקים" ובכך ממנות פריצות, גניבות ותעשיית סמים שלמה.
לא רחוק מביתי נוסר עמוד תאורה. למכר שלי בעיר גנבו תיבת דואר שעיצב וריתך במו ידיו.
[b]אבל באתר עכונט מפרגנים. מכורים לפירגון.[/b]
נרקומנים שמחפשים כסף קל ולא חוקי גונבים כל חתיכת ברזל, לא משנה מה ערך המוצר או מי בעליו (אני שמעתי בכך נגנבה משאבת מים יקרה מאוד ונמכרה למיחזור תמורת שקלים בודדים)- הפריט נמכר לפי ק"ג לחברות ל"מיחזור ברזל" (מיחזור? נשמע תורם לסביבה, הא?) והנרקומן זוכה בעוד מנה ומזכה גם את בעל המפעל וגם את סוחר הסמים המקומי.
חברה שמתפרנסת ממעשי פשע (לא שלה חלילה, של נרקומנים קטנים) זוכה לכבוד ואהדה.
[size=200][u][b]אלברט, בל נהפוך בעלי הון לא ישרים לגיבורים מקומיים[/size][/b][/u][/size]

[b]להפוך גרוטאות לזהב


הזינוק במחירי המתכות הפך את חברת חד-אסף בעכו , המתמחה במיחזור גרוטאות למתכת גולמית, להשקעה סולידית עם פוטנציאל השבחה גבוה

מיחזור הברזל והפלדה היא אחת היעילות שיש. בניגוד לשאריות פלסטיק, פסולת פלדה היא מצרך מבוקש מאוד.

כשעולם ההשקעות מסתבך והולך, כשעננת חוסר ודאות עוטפת תחומים רבים, יש משקיעים שמעדיפים לפנות לבסיס, להשקעות פשוטות. כאלה שניתן להבין בקלות יחסית את התמחור שלהן.

חד-אסף, שמפעלה ממוקם בעכו, היא חברה כזו. לאורך היום זורמות לחצר המפעל משאיות עמוסות גרוטאות ברזל ופלדה ופורקות אותן לערימת גרוטאות ענקית. הערימה עוברת מיון וטיפול שלאחריה נזרקות הגרוטאות הממוינות למכבש ענק. הצצה זהירה לתוך המכבש יכולה לתת אינדיקציה להלך הרוח ביום אביבי שגרתי בגיהנום.

הגרוטאות מותכות ומומסות לנוזל לוהט שאותו יוצקים לתבניות מלבניות, ולאחר תהליך קירור מתקבל מטיל פלדה.

מטילי הפלדה הממוחזרת משמשים את חד-אסף כחומר גלם לייצור פלדה גולמית ורשתות לבניין. הייצור מתבצע במפעל הערגול, הממוקם בקרית גת. את המטילים העודפים מוכרת החברה בעיקר למעבדי מתכת מקומיים (מתחרים), חלופה עדיפה על פני ייצוא שמצריך הובלה. החברה מייצרת במפעל העיבוד שלה בעכו מוצרים נוספים, כמו ברזל חתוך, מרותך או מכופף לפי דרישת הלקוח.

ניתן לראות שמחיר מטיל הפלדה שולש בחמש השנים האחרונות והמרווח, שהיה לפני כחמש שנים כ-150 דולר, הגיע בפברואר 2008 ל-350 דולר.

תעשיית המתכת מתאפיינת במחזוריות וייתכן שהמרווח ישוב ויצטמצם בעתיד, אך הביקוש בעולם למתכות תעשייתיות חזק, וממשיך ליצור לחץ לעליות מחירים.

חד-אסף רשמה ב-2007 צמיחה של כ-10% בהכנסות וצמיחה מרשימה בהרבה של 20% ו-30% ברווח הגולמי והתפעולי (בהתאמה). הרווח הנקי שלה הסתכם בכ-71.5 מיליון שקל - לא רע לחברה הנסחרת בשווי של כ-455 מיליון שקל. מכפיל הרווח של חד-אסף הוא 6.4 בלבד.
[/b]

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=984436&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0