לעמוד כל הדרך מעכו לתל אביב. אז אם אין לרכבת מספיק מקומות (ובעיית ימי ראשון ושעות העומס ידועה לכל), אז שימכרו כרטיסי עמידה מוזלים. למה שנהיה הפראיירים של רכבת ישראל?
שוד הרכבת הגדול
קינן ראובני הארץ
נתחיל עם זה שרכבת היא דבר מצוין: אמורים לנסוע בנוחות, ללא דאגות הפקקים וניתן להגיע בעזרתה למקומות רבים בארץ. ידה של הרכבת, כך מספרים לנו, עוד נטויה.
עם זאת, ישנם כמה דברים שיכולים לגרום לנוסע הממוצע ברכבת לצאת מדעתו, לחפש את תחנת האוטובוס הקרובה (למרות הפיגועים), לקנות רכב (למרות מחירי הדלק) או אפילו לברר כמה עולה בימינו גמל ממוצע.
נתחיל בזה שרכבת ישראל לא עומדת בזמנים. אם היא היתה חייל, היא אף פעם לא היתה רואה את הבית. הבית של הנוסעים אגב, נראה רחוק מאוד כשעומדים על הרציפים. הרכבת לא יוצאת בזמן ואי לכך היא גם לא מגיעה בזמן. לוח הזמנים הוא על הנייר בלבד, כשרכבות מהירות הופכות לפרבריות ונסיעות פרבריות מתאיידות להן לא פעם ומתאחדות עם הרכבת הבאה.
גם הרעיון של רכבת לנתב"ג הוא דבר מצוין. אבל איך אפשר להמר עליה כדי להגיע בזמן לטיסה אם היא מאחרת? אם קברניטי הרכבת היו מפרישים שקל לכל התנצלות על איחור, הם היו יכולים לממן את המסילה לאילת לפני שיגידו "מאיר שטרית".
יצא לכם פעם לנסוע ברכבת ביום ראשון בבוקר? עדר החיילים ששוטף את הקרונות לא משאיר מושב אחד פנוי. הרכבת מלאה, דחוסה וחונקת. ואם זה לא מספיק, אז בדיוק כשמתחילים לנוע, עובר הנער עם עגלת הסנדוויצ'ים המגושמת ורוצה שנפנה לו את הדרך. לאן בדיוק? כנראה שבשביל למכור חטיפים וקפה במחיר מופקע לא כל כך אכפת לפרנסי הרכבת מהזקנה במסדרון, החייל העייף או עגלת התינוק שנקרים בדרכו.
והדבר המקומם ביותר הוא שאנשים שילמו מחיר מלא עבור הכרטיס (בנסיעות ארוכות מדובר בעשרות שקלים). כשהם שילמו עבור הכרטיס, הם בטח לא חלמו שיהיה עליהם
לעמוד כל הדרך מעכו לתל אביב. אז אם אין לרכבת מספיק מקומות (ובעיית ימי ראשון ושעות העומס ידועה לכל), אז שימכרו כרטיסי עמידה מוזלים. למה שנהיה הפראיירים של רכבת ישראל?
[color=indigo][size=150][b]לעמוד כל הדרך מעכו לתל אביב. אז אם אין לרכבת מספיק מקומות (ובעיית ימי ראשון ושעות העומס ידועה לכל), אז שימכרו כרטיסי עמידה מוזלים. למה שנהיה הפראיירים של רכבת ישראל? [/b][/size][/color]
[b]שוד הרכבת הגדול [/b]
קינן ראובני הארץ
[color=darkblue][b]נתחיל עם זה שרכבת היא דבר מצוין: אמורים לנסוע בנוחות, ללא דאגות הפקקים וניתן להגיע בעזרתה למקומות רבים בארץ. ידה של הרכבת, כך מספרים לנו, עוד נטויה.
עם זאת, ישנם כמה דברים שיכולים לגרום לנוסע הממוצע ברכבת לצאת מדעתו, לחפש את תחנת האוטובוס הקרובה (למרות הפיגועים), לקנות רכב (למרות מחירי הדלק) או אפילו לברר כמה עולה בימינו גמל ממוצע.
נתחיל בזה שרכבת ישראל לא עומדת בזמנים. אם היא היתה חייל, היא אף פעם לא היתה רואה את הבית. הבית של הנוסעים אגב, נראה רחוק מאוד כשעומדים על הרציפים. הרכבת לא יוצאת בזמן ואי לכך היא גם לא מגיעה בזמן. לוח הזמנים הוא על הנייר בלבד, כשרכבות מהירות הופכות לפרבריות ונסיעות פרבריות מתאיידות להן לא פעם ומתאחדות עם הרכבת הבאה.
גם הרעיון של רכבת לנתב"ג הוא דבר מצוין. אבל איך אפשר להמר עליה כדי להגיע בזמן לטיסה אם היא מאחרת? אם קברניטי הרכבת היו מפרישים שקל לכל התנצלות על איחור, הם היו יכולים לממן את המסילה לאילת לפני שיגידו "מאיר שטרית".
יצא לכם פעם לנסוע ברכבת ביום ראשון בבוקר? עדר החיילים ששוטף את הקרונות לא משאיר מושב אחד פנוי. הרכבת מלאה, דחוסה וחונקת. ואם זה לא מספיק, אז בדיוק כשמתחילים לנוע, עובר הנער עם עגלת הסנדוויצ'ים המגושמת ורוצה שנפנה לו את הדרך. לאן בדיוק? כנראה שבשביל למכור חטיפים וקפה במחיר מופקע לא כל כך אכפת לפרנסי הרכבת מהזקנה במסדרון, החייל העייף או עגלת התינוק שנקרים בדרכו.
והדבר המקומם ביותר הוא שאנשים שילמו מחיר מלא עבור הכרטיס (בנסיעות ארוכות מדובר בעשרות שקלים). כשהם שילמו עבור הכרטיס, הם בטח לא חלמו שיהיה עליהם
לעמוד כל הדרך מעכו לתל אביב. אז אם אין לרכבת מספיק מקומות (ובעיית ימי ראשון ושעות העומס ידועה לכל), אז שימכרו כרטיסי עמידה מוזלים. למה שנהיה הפראיירים של רכבת ישראל?
[/b][/color]
|