"מה שמשיגים באלימות אפשר לשמור רק באלימות" (מהטמה גנדי)

גם אני לא מסכים לשחרור אסירים תמורת גופות
אבל אם חס וחלילה החיילים מתים זה בגלל שלא שחררו בעבר אסירים תמורת חיילים חיים!!!!

הלוואי והיינו יכולים לשחרר ולהחזיר את החטופים בקלות.

ההבדל רועי בנינו לבניהם הוא הסיפור.
חיילנו בכל הדרגות עושים הכל על מנת להחזיר שקט וביטחון לכל ישראל. אם יהיה פה שקט אף אחד אצלהם לא יפגע.
הם תוקפים בגלל שהם מתנגדים לקיומנו פה ורואים בנו כובשים שיש לסלק.

הדבר הכי קל לעשות הוא להכנע - חוטפים לך מישהו, יש להם דרישות תן להם את הדרישות שלהם. מה הם ילמדו? שחטיפה משתלמת ולכן הם יחזרו ויחטפו עוד ועוד ובכל פעם המחיר רק יעלה.

מיותר לציין כי מי שישתחרר מהכלא אצלנו (שהגיע לשם לרוב לאחר משפט ולאחר שעסק בטרור. אסירים עם דם על הידיים הם אסירים שהיו שותפים ברצח יהודים בשל היותם יהודים אנחנו משתדלים שלא לפגוע באזרחים אלה רק בלוחמים נגדנו. לעיתים נפגעים גם אזרחים מחוסר ברירה.)

אנחנו גם לא יודעים מה מצבם של החטופים והאם הם מקבלים טיפול טוב.
אף אחד לא ביקר אותם ולא הורשה לבקר אותם גם לא ארגוני זכויות אדם כמו הצלב האדום. האם הם חיים בכלל?

ולשאלת השאלות - אם הם לא בחיים האם לשחרר אסירים למען החזרת הגופות?

לדעתי אין סיבה לשחרר אסירים חיים תמורת גופות. זוהי נקרופיליה. כאשר יוכח לנו כי חיילנו בחיים ובמצב טוב, ניתן לשחרר אסירים, אך לא כאלו שיחזרו לרצוח אצלנו ובכמות סבירה לא יתכן מאות או אלפי אנשים תמורת אחד? הזלזול שלהם באנשיהם כאילו אדם אחד שווה מאות או אלפים בלתי מובן.
אנחנו כבר שחררנו מאות אסירים בתקופה האחרונה, גלעד שליט עדיין מוחזק ללא ידע על מצבו. האם עסקה של חילופי מאות אסירים תמורת שבוי אחד תפטור את הבעיה או שתוביל לחטיפות נוספות, אם כל הכאב, הגב' שליט צריכה לחשוב גם על האחרים ולהבין שנעשה הכל לשחרור בנה כל עוד זה לא יעודד חטיפות נוספות בעתיד.
אסור שחטיפה תשתלם.
שבוע טוב. הלוואי וכולם יחזרו חיים ושלמים ונזכה לשלום אמת...

ותקשיבו לאילן הוא מקורב של האל...

[color=#004000][b]אחים שלי ,
אני קורא וכולי כואב
מצבה של האם זה המצב הכי קשה ,תלויה על בלימה
נסו רק לרגע להיכנס לראשה ....רק אז תבינו ששום החלטה לא חשובה
רק החזרת הבן הבייתה ובכל מחיר ....

לו יכולתי והדבר אפשרי הייתי אני מתחלף איתו ....שיוכל לראות שוב את אמו
וגם בכדי שיספיק לעבור בחיים ולהגשים את חלומותיו
גלעד וכל אחינו השבויים ...למנהיגים יש החלטות מוזרות ,אני רק מבקש מהם
בכל לשון של בקשה....לפני כל החלטה שיחשבו שזה ילדם ועצם מבשרם
כך יהיה יותר קל בכל החלטה.

אין שום מחיר שבעולם ....לחיי אדם ![/b][/color]

האמת איציק ידידי עד לפני כחודש הייתי אומר לא לשחרר מחבלים עם דם על הידיים
אולי התמתנתי אולי השתגעתי אבל אני אומר אם זה מה שיחזיר את החיילים אז לשחרר את כולם
מה זה דם על הידיים? יש לנו 1200 מחבלים עם דם על הידיים בכלא, יש עוד מאות אלפים מחוץ לכלא..
אני, אתה וכולנו משלמים מיסים כדי להאכיל את החארות האלה, משלמים מסים כדי שיקבלו טיפול רפואי... שיעבירו את הכסף הזה לחינוך!!!!
לא רוצה לשלם בשבילם!!!! מי צריך אותם פה?! שילכו!
בנינו יש לא אלוף אחד ולא 2 בצה"ל שיש להם דם על הידיים, ששלחו חיילים להרוג אזרחים חפים מפשע..

הם חוטפים לנו כדי שיהיה קלף מיקוח, ואנחנו חוטפים להם כדי לשמור עליהם פה..
אני לא מבין את זה, צריך לחטוף להם המון!! ולשחרר תמורת שלנו
אתה מבין שגלעד שליט שם בגלל שלא רוצים לשחרר את ברגותי? אתה מבין שאם חס וחלילה גלעד שליט מת זה בגלל שלא רצו לשחרר את ברגותי! שילך הבן ז***!!! מי צריך אותו פה! שילך לחפש ת'חברים שלו בכפר שם..

אני רוצה את החיילים חזרה במדינה שלי, לא רוצה מחבלים במדינה שלי!
הארץ הזו הובטחה לחיילים האלה, שיצאו להגן עליה (ולא למכור סמים כמו טננבאום שאותו החזירו תמורת מחבלים!!!!) הארץ הזו לא הובטחה לברגותי
שילך שילך שילך!

זהו, הייתי חייב להוציא את זה:)

[color=#800040][b]ממש עצוב לקרוא מילים אלו, מילים שיוצאות מפי אמא אבודה, אמא שמבכה ימים כלילות, שמחכה עד כלות שבנה ישוב מהשבי.
כל כך כואב ודואב לשאת את המחשבה הזו שבנה אהובה יושב אי שם בצל האויב.
מה אוכל ומה שותה? האם הוא חי באמת?
אני לא מקנאה באמא הזו שבסף הכל רוצה לראות כבר את בנה.
כולי תקווה שגלעד ישוב אלינו בריא ושלם, בקרוב מאוד, ויחד עמו גם שני החטופים אלדד ואהוד. [/b][/color]

רועי קל לכתוב ...

את מי צריך לשחרר ??????????.

ולהחזיר איך ... מישהו יודע את מצבם ??? חיים ... ??? מתים ... ???

הבני עיוולת האלה סוחרים בחלקי גופות ...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3496135,00.html

מה אגיד ומה אומר...
כואב...


די! שחררו את מי שצריך לשחרר העיקר החזירו את גלעד אודי ואלדד

אמא של גלעד שליט כותבת: מצמרר-תקראו ותעבירו. ושלא תחשבו אפילו למחוק

[b]זה הילד שלי !!!
החיים הראשונים שבראתי, יצר גופי, נשמתי, ואהבתי.
את קולו שמעתי ב20 שנה האחרונות, מהרגע שבא לאוויר העולם, ועד שיחת הטלפון האחרונה.
"אמא, אני חוזר הבייתה , שומעת?"
שומעת ילד..בבירור כמו את הבכי הראשון שלך.
אני עדיין שומעת את הבכי שלך בלילות..כשהיית קטן..לא נתת לי לישון בלילה.
הייתי שוכבת לידך ומרגיעה, כשהיית חולה פעם ראשונה פחדתי כמו ילדה קטנה, ממה? משפעת פשוטה.
לקחתי אותך לכיתה א, וגרמת לי להבטיח שאני אחזור לקחת אותך.הבטחתי לחזור.ובשנים שבאו מעולם לא שברתי את ההבטחה שלי.
תליתי את הציורים שלך על המקרר, על כל קירות המטבח, רק כדי שתדע שפה זה הבית שלך.
כאן איתי,בין הציורים הישנים.והזכרונות הישנים עוד יותר.
גדלת מהר מידי, מול עיניי המזדקנות והעייפות.
בבר מצווה שלך ראיתי פתאום איך גדלת מול עיניי במהירות מופרזת..הייתי האמא הכי גאה בעולם..גדלת להיות מוצלח, מקסים, חכם.
"זה הילד שלי" חשבתי אז, כן, "זה הילד שלי".
וכשהתחלת לצאת עם חברים, יצאת גם עם חלק ממני.
הייתי מחבקת אותך ומבקשת שתיזהר.
"אל תדאגי אמא, אני ילד גדול"
הייתי מתעוררת בלילות. מסתכלת בשעון.חושבת איפה אתה.מחכה שתחזור.
רק שתחזור כבר בריא ושלם אליי.
ורק כששמעתי את הנפילה האופיינית והמרושלת שלך למיטה ידעתי, שאתה פה, בבית, איתי.
ויכלתי להירדם בשלווה.
כשעשית רישיון והיית לוקח את האוטו, הייתי מתפללת שלא ייקרה כלום, שלא תיסטה לביוב, שלא יתנגשו בך, שלא תנהג מתי שאתה לא צריך.
אבל אתה לא אכזבת..וחזרת אליי בריא, שלם, ומאושר.
שמחתי לראות את החיוך שלך, גם אם שילמתי בדאגה ולילות חסרי שינה. ידעתי שלא חסר לך כלום.
ליבי החסיר פעימות רבות מידי כשהלכת לצו ראשון בגיל 17.
חזרת מאושר, עם פרופיל גבוה וגאווה בוהקת בעיניים.
באותו לילה לא נירדמתי. רק ביקשתי שלא תלך לקרבי.שלא תשרת באזור מסוכן.
גם ממך ביקשתי, אבל אתה לא שמעת בקולי.
רצית להגן על המולדת. אבל זו לא המולדת שגידלה אותך.זו אני שגידלתי.אני.
וביום שסגרת את הדלת אחרייך ונסעת לבקו"ם, כולך נירגש לקראת השירות, התחלתי לספור ימים עד שתחזור אליי שוב.
כל שבת שחזרת הודיתי לאלוהים, נשבעתי ללכת לבית כנסת , למלא תריג מצוות, להודות לאלוהים שהחזיר לי את הילד שלי.
אבל זה תמיד הוחלף בלכבס את המדים שלך ולהכין לך אוכל.
ביום שבו נשמעה דפיקה רמה על הדלת.כמעט הרגשתי שמשהו לא בסדר.
פתחתי את הדלת והתפללתי לא למצוא בדיוק את מי שמצאתי.
שני אנשים במדים.וחובש.
אחד מהם.המפקד שלך. לחץ את ידי בחזקה.
לא הייתי צריכה לשמוע את דבריו.האפלה שהתפשטה בעיני חסמה את העורקים והספיקה לי בשביל להבין שמשהו לא בסדר.משהו לא כשורה.
בחדשות מראים תמונות שלך.
ואני יושבת ובוכה.הלכתי לבית כנסת.התפללתי.אני מתפללת מתוך שינה טרופה שתחזור.
זה הילד שלי.שלי.שנחטף לתוך עזה.
[color=#FF4000]הילד שלי.שאולי לא יחזור[/color].[/b]