[color=darkblue][b][size=150]חבר הכנסת דודו אזולאי נגד ועידת אנאפוליס מתקרבת

מי יעיר את השטח [/size]

ועידת אנאפוליס מתקרבת, אבל ציבור נאמני ארץ ישראל נמצא בסוג של תרדמת. הפגנות ההמונים מימי אוסלו והמאבק נגד עקירת חבל קטיף, פינו את מקומם לאדישות. יש מי שמסביר את זה בייאוש שמקורו בטראומת הגירוש, ומנגד יש מי שטוען שהשטח יבער ביום פקודה. וכל זאת כאשר על כוונת הנסיגות נמצאת ירושלים

השורות הללו נכתבות קצת לפני העצרת הירושלמית נגד ועידת אנאפוליס. אם הכל הלך כמתוכנן, הרי שביום רביעי השבוע נקהלו מפגינים נגד התוכניות לחלוקת ירושלים. את העצרת ארגן "הליכוד", במעין פעילות המשך למאבק הפרלמנטרי-ציבורי שהכריזו סיעות האופוזיציה לקראת הוועידה, ובעיקר נוכח נכונותם של אולמרט-את-רמון לחלק את ירושלים. אבל לא רק אופוזיציונרים מובהקים מבית "הליכוד" ו"האיחוד הלאומי – מפד"ל" קראו לפקוד את העצרת. גם ח"כים מסיעות הקואליציה הצטרפו אליהם, ובהם מרינה סולודקין ודוד טל מ"קדימה", יורם מרציאנו מ"העבודה", וגם יצחק וקנין, דוד אזולאי וניסים זאב מש"ס.

העצרת בעיר דוד מצטרפת לשורת פעילויות מחאה המתבטאות בהעלאת הצעות אי-אמון בממשלה, סיורים בירושלים, החתמת עצומה למען שלמות העיר שמוביל ח"כ ישראל כץ ("הליכוד"), וכן יוזמת חקיקה המחייבת רוב מיוחס של 80 ח"כים לשינויים בגבולות ירושלים של ח"כ גדעון סער ("הליכוד").
אבל בשורה התחתונה, המאבק הפוליטי-ציבורי שמתנהל סביב הכוונה המגה-דרמטית של חלוקת הבירה, הוא מאבק בניוטרל, ויש שיאמרו אף ברוורס. מישהו שמע על מחאה? יש גימיקים, הרבה פירוטכניקה, פה ושם עצרות, אבל כל אלה מנסים לכסות על אדישות, אפאטיות וחוסר נכונות לצאת למאבק אמיתי, נחוש ובלתי מתפשר, כפי שהימין ידע לנהל בימים יפים יותר.
מול מחנה עייף, מדוכא ובמידה רבה לא מחובר, מתייצבים השועלים הפוליטיים הוותיקים אולמרט ורמון. הם מבינים את תמונת המצב, ויידעו לנצל זאת עד תום. לא בכדי הם זרקו בחודשים האחרונים הצהרות לחלל האוויר, דוגמת הנכונות לחלק את ירושלים. הם ביקשו לאמוד את עוצמת ההתנגדות. כאשר העוצמה היא אפסית, בל יתפלא הציבור אם בעוד מספר חודשים, כאילו משום מקום, יהיה המאבק נגד חלוקת הבירה מאוחר מדי. במובנים רבים רכבת החלוקה יצאה לדרך בעצם ההצהרות. אחרי הכל, כבר היינו בסיפור הזה. עד לפני כשנתיים לא האמין איש שיום אחד יקום ראש ממשלה, ועוד מהימין, ויגרש אלפי מתיישבים מבתיהם. השאר כבר היסטוריה.


עייפות המערכת

מנהיגי הימין מבינים את הסיטואציה המורכבת שנקלעו אליה, ומאמינים כי בסופו של דבר, המחאה העממית-פוליטית תבוא לידי ביטוי במלוא עוצמתה. סנונית ראשונה לכך ראינו בשבוע שעבר, בהפגנת המחאה שארגנה מועצת יש"ע בירושלים, בעת ביקורה של קונדוליסה רייס. אבל זה עדיין לא זה. השאלה אם התעוררות הימין זה לא תגיע מאוחר מדי.
לעייפות והאדישות שאוחזת במחנה הלאומי והדתי סיבות רבות. אחת העיקריות שבהן היא הפינוי האומלל מגוש קטיף, שצלקותיו ממאנות להירפא גם שנתיים אחרי. הגירוש הכוחני, הברוטלי והכואב שבא אחרי מאבק הרואי של המתיישבים ורבבות תומכיהם במחנה הלאומי, שבר משהו במגזר הכתום. תקראו לזה שבר נפשי, ואולי שבר אידיאולוגי. אנשים איבדו את הביטחון ביכולתם לנצח את המערכת; להזיז דברים. רבים במגזר זה ממשיכים לחיות יום אחר יום את טראומת ההתנתקות. מאבק נוסף הוא פשוט לא לכוחותיהם. הם היו שם, וחשו היטב מה קורה למי שמתנגד בדרך לגיטימית לתוכנית שהממשלה חפצה ביקרה. הם ראו כיצד הממשלה מעמידה צבא שוטרים, חיילים ומערכת משומנת, שלא תהסס לנקוט בכל דרך עד להשלמת המשימה.
לאחרונה קיימה סיעת המפד"ל ישיבת מיוחדת בעניין המאבק על שמירת אחדותה של ירושלים. בישיבה השתתפו חברי הכנסת של הסיעה, וחברי הסיעה בעיריית ירושלים. רבות דובר שם על חשיבות הובלת המאבק סביב הנושא, ואיחוד כלל השורות בעם. הוחלט אף על הקמת מטה מיוחד שירכז את הפעילויות, ובראשו יעמוד מזכ"ל המפד"ל, שר-שלום ג'רבי.
לג'רבי מחכה עבודה רבה. קודם כל צריך לעורר את השטח ולגייס את האנשים, ורק אחר כך לצאת לקרב האמיתי.
"אני שותף לתחושה הכללית שהמחנה הלאומי והימני טרם התעורר לפעילות ציבורית ופרלמנטרית נמרצת, נגד כוונות ראש הממשלה וחבריו להסכים למסמך מדיני באנאפוליס, שיגרור את מדינת ישראל למחוזות קשים וחמורים", אומר יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב. "ייתכן ויש מי שעדיין לא התעשתו מההפסד הצורב במאבק כנגד הגירוש מגוש קטיף, ואיבדו את הביטחון העצמי ביכולתנו להביא לשינוי במדיניות הממשלה. ייתכן ויש מי שסומך בטעות על ש"ס ו'ישראל ביתנו' שיעשו עבורנו את העבודה, וימנעו מראש הממשלה להתחייב על חלוקת ירושלים, על ויתורים חד-צדדיים ביהודה ושומרון או עקירת יישובים. יש גם מי שמתחמקים מחובתם בטענה שציבור הבוחרים הלאומי, הימני והדתי הפנה עורף בקלפי, והחליש את מפלגות הימין 'הליכוד', המפד"ל ו'האיחוד הלאומי', בעודו מעצים את כוחם של מי שהתחפשו למפלגות ימניות כמו ש"ס ו'ישראל ביתנו', או שהלך שולל אחרי מקסמי השווא של 'קדימה'".
אורלב הודה כי "עם אופוזיציה של 21 ח"כים קשה מאוד לנהל מאבק פרלמנטרי-ציבורי, אולם אסור להרים ידיים, ויש לגייס את כל המשאבים והאמצעים לאיחוד הכוחות ולפעול במשותף. אני מאמין שיש סיכוי מצוין לשכנע את רוב העם, וליצור דעת קהל עוינת לתוכניות המדיניות של הממשלה".

איחוד כוחות למאבק

אחד האישים שחיים את השטח ומנסים לעוררו, הוא עו"ד הרצל יחזקאל, יו"ר המינהל הקהילתי "חומת שמואל" בירושלים.
"הציבור הדתי-לאומי עודנו המום מההתנתקות ולא יצא מהשבר", הוא אומר, "אבל הם חייבים להבין שאי אפשר לעמוד מנגד. למדנו בדרך הקשה שאין לזלזל בבלוני ניסוי".
עם זאת, עו"ד יחזקאל מזהה סממנים של התעוררות בשטח. "אני רואה זאת לאו דווקא במעגלים של הציונות הדתית, אלא גם בקרב פעילי שכונות קו התפר בירושלים".

בשבוע הבא הוא מארגן ישיבה רבת משתתפים, ומאמין שקרוב הרגע בו מעגלים נוספים, רחבים ומשמעותיים יצטרפו למאבק. "אנו מתכוונים כבר בקרוב להעלות מדרגה בעוצמת ההתנגדות שלנו", עו"ד יחזקאל אומר. "אולמרט, רמון ושותפיהם לדרך המסוכנת לא יוכלו להתעלם מהנוכחות שלנו בצמתים. נשתף פעולה עם כל הגורמים המתנגדים לחלוקת העיר, כולל עם ניר ברקת, איש 'קדימה', שמוביל קמפיין משלו כנגד חלוקת העיר".

ראש מטה המאבק, מזכ"ל המפד"ל שר-שלום ג'רבי, יודע כי רק "נוכחות מאסיבית בשטח, ולא רק של אנשי ימין, היא שתצליח, בסופו של דבר, לסכל את המזימה לחלוקת העיר".

בין היתר, מתכנן ג'רבי להוציא לרחובות מאות פעילים שיעמדו בצמתים מרכזיים בבירה ובערים נוספות, ויחתימו אזרחים על עצומה ציבורית כנגד חלוקת ירושלים. ג'רבי אף שוחח לאחרונה עם ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, ודן עימו על איחוד כוחות המאבק. ג'רבי מאמין כי אחת הסיבות שההתנגדות הציבורית טרם מורגשת בשטח, קשורה למה שהוא מכנה "ניסיונות ההרדמה של ליברמן".
"הוא מרדים את הימין בהצהרות מתלהמות נגד 'השמאל הקיצוני', אבל בפועל מתכנן לממש את תוכנית השמאל הקיצוני לחלוקת ירושלים", הוא מדגיש.


"עד שהסכין לא על הצוואר"

לא מכבר נערכו בחירות לעיירה החרדית ביתר עילית. כל מי שעקב אחר ההתמודדות דרך הדיווחים בעיתונות החרדית, היה בטוח שמלחמת עולם פרצה שם. "מדוע לא רואים עוצמת מאבק כזו, כאשר לנגד עינינו מתכננים את חלוקת בירת ישראל?" אמר השבוע גורם פוליטי. "איפה הציבור החרדי בכל הסיפור הזה? בזמן הגירוש מגוש קטיף קולם כמעט ולא נשמע, אבל הפעם מדובר על ירושלים ועל הכותל המערבי. יציאה של הציבור החרדי לשטח תאלץ גם את ש"ס להקשיח עמדות, אפילו במחיר פרישה מהממשלה".

ראשי עמותת הרבנים "פיקוח נפש" מנסים כבר מספר חודשים לעורר את השטח נוכח מה שהם מכנים "הקטסטרופה הלאומית המתחוללת לנגד עינינו", ללא הצלחה של ממש, בינתיים. הם כינסו מסיבות עיתונאים בתל אביב ובכנסת, ערכו כינוסי חירום, פרסמו "דעת תורה" נגד "כל תוכנית מדינית הכוללת את חלוקתה של ירושלים", ולאחרונה אף שיגרו מכתב לנשיא בוש. אבל גם הם חשים באדישות שהשתלטה על הרחוב.

"מסתובב באוויר גז מרדים שגורם לטשטוש החושים, וגם כאשר מדברים על חלוקת ירושלים, אין פוצה פה ומצפצף", אומר יו"ר העמותה, הרב יוסף גערליצקי, רב מרכז תל אביב.

אבל יעקב שטרנברג, מרכז מטה "מאמץ" (הגוף שהיה אחראי על הוצאת רבבות המפגינים בזמן המאבק נגד הסכמי אוסלו, וואי וכמובן הגירוש מגוש קטיף), מבקש להרגיע: "אין כאן עניין של אדישות, ובוודאי לא של ייאוש. זה פשוט מהלך טקטי. אם חלילה יגיע רגע האמת, כלומר שלב המעשים של חלוקת ירושלים – יצאו רבבות לרחובות בצורה הרבה יותר חזקה ומשמעותית אפילו מהמאבק שנוהל נגד ההתנתקות".

אלא שלדעת שטרנברג הרגע טרם הגיע, וספק אם יגיע. לכן הוא סובר כי אין צורך, בשלב הזה, לצאת לרחובות, לפחות לא בצורה מאסיבית. "כל הפרשנים מסבירים שמדובר על הצהרה כללית באנאפוליס", הוא אומר. "סוגיית ירושלים לא על הפרק, גם בגלל הלחץ שהפעילה ש"ס על ראש הממשלה... יש אצלנו אמירה שעד שהסכין לא מונחת על הצוואר, לא יוצאים לרחובות".

בנוסף, הוא מציין כי "לפי כל הסקרים כ-80% מהציבור מתנגד לחלוקת ירושלים. אם אלה הנתונים, למה לנו להיות בחזית כרגע? אם ניר ברקת השמאלן מנהל קמפיין מצוין נגד חלוקת ירושלים, אז למה ששוב בעלי הזקנים והכיפות יעמדו בחזית המאבק? אני סבור שבנושא ירושלים לא צריך להתבלט. כל עוד 70%-80% מהעם מתנגד לחלוקת העיר, המתנחלים לא צריכים לעמוד בחזית".

יחד עם זאת, שב שטרנברג ומבהיר כי אם חלילה תונח הסכין על הצוואר, הכל ייראה אחרת ובעוצמות הרבה יותר חזקות ממה שידענו.


[/b][/color]

http://www.hazofe.co.il/web%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=57963&Word=&gilayon=3131&mador=171