[b][color=green]כן, בעצם למה לא. מי כמוני אשמח שיגיעו כמה שיותר לעירי עכו.
נכון שבדרך כלל מי שנמצא במקום מסויים מפתח אצלו רגש וסנטימנטים
שלפעמים גורם להם לחזור ולתקוע יתד .
אני מצפה מפרנסי העיר לא רק "לחלוב" את חברי הגרעינים כי אם לגרות אותם
על ידי יצירת אוירה שלמענה ישארו פה.
כגון בדומה לעיר תוססת וחייה לא רק לאור השמש כי אם גם בערבים.
די להיסתובב בערב לראות ולהרגיש עיירת רפאים לצערי. למעט קצת פיצריות פה ושם בית קפה קטן ונערים פוחזים.

אגב ישראל אני לא ישן טוב בלילות רק בגלל המחשבה על עתיד עכו .
אשמח אם תשנה לי את דאגתי כי כרגע ממש איני רואה .
באשר לבנית העתיד ע"י שכונת אנשי הקבע פה אני מאוד אופטימי והכי הכי שמח.

שבוע טוב עזרא[/color][/b]

[color=darkblue][b]עזרא ידידי,

אני שמח לתקן ולהעיר שהעובדות בשטח שונות. מספר חברי הקיבוץ העירוני הוכפל, לאחר שנה – וכולם תושבי עכו !
חברי "גרעין אומץ" וגם שכונת אנשי הקבע שמחציתם מישובים שונים בארץ, איכותיים וטובים, גם הם באים למגורי קבע – תרתה-משמע!

הגיעו גם עולים מצרפת והיד עוד נטויה.

ובאשר לגרעינים, בכל מקום הם מתנדבים לשנה, אך עפ"י התאהבותם בעכו, לא אתפלא שעוד נזכה לראותם חוזרים לעיר.

יש לך סיבות טובות לישון עם חיוך הלילה.[/b][/color]

[b][color=green]הידד למשפחת בן עזרא
טלוויזיה?מחשב? איכס מגעיל אבל אין מה לעשות כי בלעדיהם אנחנו כבועה באויר.
צריך גם את זה וגם את זה והכוונה אפשר בעידן המחשב והטלוויזיה להיות בהיתנדבות וגם באחיזת משוטים.
זה שהיו פה חברי עכומונה זה הכי יפה שבעולם אבל כמו תמיד לצערי עכו נדונה להיות עיר מעבר כמימים ימימה .
החברה הצעירים באו לתת ולקבל ועם חבילה שכזו יוצאים לדרך ופרק חדש בחייהם אך להישאר בעכו הם לא ,וזה חבל.

שבוע טוב עזרא[/color][/b]

[color=darkblue][b]סיפור של הצלחה !

המחקרים מוכיחים שכללית, אין ההורים מחנכים די את הילדים ואילו, הילדים מאלפים את ההורים – כך קורה שהדור הולך ופוחת !...

אך יש גם יוצאי דופן, כמו; חברי הקיבוץ העירוני, גרעין "אחרי" ועוד רבים אחרים. נוער ערכי מהמשובח בארץ, העוסק בחינוך בבתי הספר, מועדוניות, עם נוער בסיכון בשכונות וברחוב וכו'.

כבר בתחילת הקדנציה, שמתי לי למטרה וכך גם רה"ע (שבא מעולם המתנ"ס) להביא, כמה שיותר גרעינים חברתיים שיהיו פעילים בקהילה בעכו, יישנו דפוסי ההתנהגות ויביאו למהפכה חברתית, כמו גם לשינוי התדמית והדימוי העצמי.

היום, לקחתי את נכדי, לבקר את "עכומונה" – קומונת "אחרי" – שגרה ברח' בן-עמי, בדירה שפינינו עבורם. מטרת הפגישה, פרידה מהמחזור הראשון שסיים היום ורציתי שנכדי יכיר נוער נפלא זה.

כשהגיעו לכאן, היו צעירים תמימים ונרגשים. העירייה, באמצעותי ובאמצעות אשתי, אימצה אותם. דאגנו לכל צרכיהם ושירגישו בבית.

בתחילת השנה, בטרם הגיעם לכאן, התנינו תנאי אחד שאם אכן ה"שידוך" יצליח, אזי, קומונת עכו תהיה ספינת הדגל בארץ – ואכן כך קרה.

עם תום שנת הפעילות, קיבלנו מכתב מרגש, בו בישרו לנו שאכן הקומונה העכואית היא המוצלחת ביותר בארץ ויש כוונה, עם תחילת פעילות המחזור החדש בעוד חודש - להגדיל את הקבוצה ולהביא את המשובחים שבהם, כפי שהתנינו.

המחקרים מוכיחים גם שהטלוויזיה והמחשבים, מנוונים את הספונטניות, הגוף ואף מייבשים את השכל. ואכן, הילדים צמודים, כבר מגיל בי"ס יסודי, לטלפון, מחשב וטלוויזיה.

אז היום הלכנו, נכדי ואני, לראות גם את המחנה העצום של הימאים הצעירים, כ-800 ילדים, מכל הארץ שעושים מחנה קיץ, חודש ימים, כאן בחוף עכו.
במקום במחשב או הטלפון, הם אוחזים במשוטים, בהגה ובמפרש. בעניין המחנה הימי העצום, נתייחס בנפרד.

חזרה לביקור בקומונה:- בצוות, בין היתר, יש נערה שחורה משחור שגם היא בשנת שרות לפני גיוס לצבא והיא שייכת לקבוצת "הכושים העבריים" מדימונה.

עם תום שנת השרות שלהם כאן, הם נראים בטוחים בעצמם, מנוסים, חכמים יותר ובשלים. ללא ספק, אחרי שנה של עבודה עם הנוער והקהילה, הם יגיעו לצבא בוגרים ומוכנים יותר.

וכך קורה שהנוער והתושבים בעכו נהנו והרוויחו, אך גם הם יצאו נשכרים מאד. כעת, יש לעכו גם שגרירים טובים.

בדרך חזרה, לא רק שהייתה הסכמה בין הנכד לביני שלא טוב להתמכר למחשב והטלוויזיה, אלא שהוא אף הסביר לי שפעילות כמו ספורט ימי והתנדבות בקהילה, משפרות ומחזקות את הגוף והנפש.

וכך יצאנו גם אנחנו נשכרים.[/b][/color]

[img]http://img339.imageshack.us/img339/5100/israelfl4.jpg[/img]