חדשותספורטכלכלהחינוךתרבותחברהוידאופורום
מי אנחנומי אנחנו???כתבו לנוהודעותהודעותניחומיםניחומיםהלוחהלוחדע-עירךדע-עירךמ.ט.י.מ.ט.י.לוח שנהלוח שנה  searchחיפוש


עכשיו 28 ספטמבר 2025, 22:36




פרסם תגובה
סמל ההודעה:
אין
שם משתמש:
נושא:
גוף ההודעה:
הזן את ההודעה שלך כאן, היא אינה יכולה לכלול יותר מ 60000 תווים. 

סמיילים
:D :) :( :o :shock: :? 8) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :wink: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen:
גודל גופן:
צבע גופן
אפשרויות:
BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים
כבה BBCode
כבה סמיילים
אל תהפוך קישורים ללחיצים
קוד אישור
כדי למנוע הודעות הנשלחות באופן אוטומטי המערכת דורשת ממך להזין קוד אישור. הקוד מוצג בתמונה אשר אתה אמור לראות להלן. אם אינך מצליח לקרוא את הקוד מכל סיבה שהיא צור קשר עם המנהל הראשי.
קוד אישור
קוד אישור:
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות, הספרה אפס לא מופיעה.
   

תקציר הנושא - ספר חדש : על חיים של יהודים וערבים, בעכו העתיקה של שנות ה50
מחבר הודעה
  נושא ההודעה:  ספר חדש : על חיים של יהודים וערבים, בעכו העתיקה של שנות ה50  הגב עם ציטוט
ספר חדש : על חיים של יהודים וערבים, בעכו העתיקה של שנות החמישים.

ילדותה של הסופרת העכואית , יוסיפיה פורת , עברה עליה בין השאר בעכו העתיקה. כיום יוסיפיה היא סופרת שהוציאה ארבעה ספרים, וספרה החמישי 'צל האזדרכת' הועלה עכשיו כפרויקט באתר למימון המונים (הדסטראט)

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=18538
ועומד לראות אור בקרוב.
בספרה החדש הכולל גם זיכרונות מעכו העתיקה היא מספרת על חיי שיתוף עם השכנים הערבים.

שאלתי את יוסיפיה : באילו שנים גרתם בעכו?

הגענו לעכו בשנת 1951 והתגוררנו כחודש בחאן אל עומדאן שהיה מאוכלס בעולים שעלו לארץ לאחר השואה. בחדר שבו הצטופפנו שבע נפשות, הייתה מרפסת שפנתה אל הים ואני אהבתי לצפות בדייגים ובמים הכחולים של הים שמתחתינו. יום אחד כשנכנסתי פנימה בטריקה, התמוטטה המרפסת שהייתה עשויה מעץ והתנפצה ברעש אל המדרכה. אבא רץ לברך ה'גומל' ואני לא הפסקתי לבכות מרוב בהלה...
חזרנו לעכו שוב ב-1953 לאחר כשנתיים וחצי בבוסתן הגליל. גרנו בתוככי העיר העתיקה, מעל החומות.
כל אותם שנים, עד 1956 למדתי בביה"ס ה'תומר' שבעיר החדשה. אני זוכרת איך אספנו את הפרות שנשרו מעץ הדומים שעמד ונדמה לי שגם היום עומד בכניסה לבית הספר . יש לי פינה חמה בלב לבית הספר. למנהל יוסף גדיש ז"ל שהיה מנהל ביה"ס ולעזריאל קאופמן ז"ל שהיה מורי בכיתה ו'. הוא האמין שיום אחד אהיה סופרת. חבל שהוא איננו אתנו עוד.

שאלה: ספרי קצת על החיים בעכו.

הבית שלנו שכן בסמטה צרה בתוככי העיר העתיקה מעל השוק. בסמוך לנו גרה משפחת קוז'קרו שעלתה מרומניה, ולצידה משפחת דייגים ערבייה, שממנה למדה אמי להכין קציצות חובזה. חיינו בשכנות טובה וביחסים הדדים של שיתוף שהלוואי שידענו לשמר ולטפח אז הכול היה נראה אחרת. אמי יוצאת פולין דברה ערבית שוטפת ואחת מחברותיי הטובות הייתה רוחה, הבת של שכנינו הערביים. שיחקנו ביחד בקלאס, ויד ביד טיפסנו על הגגות של העיר משתחלות בין הכבסים שתלו הנשים לייבוש. לא היה שום חשש. היה אמון.
סיפור אחד מני רבים שממחיש את היחסים הטובים: בשנת 1956 לאחר שמשחתת מצרית איברהים אל אוול חדרה למפרץ חיפה רצתי עם אחותי אל מרתף הבית של שכנינו הערבים ויחד התגוננו מפני החשש להפגזות שאולי ינחתו על העיר. למזלנו לא אירע דבר, אך העובדה שהסתופפנו יחד ערבים ויהודים בחדר אחד בחשיכה (בגלל האפלה) אומרת הכול.
להוריי הייתה מכולת לא רחוק מחאן אל עומדאן. הלקוחות, ערבים ויהודים היו קונים אז בהקפה והפנקס של אבא שלי היה מתמלא בחובות שלא פעם ולא פעמיים לא נפרעו... הפרנסה הייתה קשה והוריי עמדו בחנות שעות ארוכות אל תוך הלילה אולי יכנס לקוח אחד או שניים ואנחנו נשארנו לבד בבית מעל השוק.
הייתי יושבת על אדן החלון מביטה אל השוק נושמת את ריחות התבלינים ושרה...
היו לאבי ידי זהב. הוא היה איש דתי וידע לצייר לתפור ולרקום. יום אחד ביקשה ממנו אשתו היהודייה של בעל בית הקפה לתפור לבית הכנסת פרוכת לארון הקודש שנמסרה כתרומה לבית הכנסת. אני זוכרת פרוכת בצבע תכלת אותיות ועיטורים כתובים בחוטי משי זהובים. אם מישהו מהקוראים מזהה פרוכת שנתרמה על ידי נעמי (נדמה לי שכך קראו לה) אשמח אם יצור איתי קשר. אגב, בספרי הראשון "פניצילין ועוד סיפורים" שהוא קובץ שבו 19 סיפורים על נשים, יש סיפור אחד המבוסס על נישואיה של נעמי לבעל בית הקפה.
בחורף היה שער הכניסה לעיר מתמלא במים. דייגים צעירים וזריזים היו מביאים סירות ומשיטים אותנו תמורת פרוטה או שתיים החוצה... לא תמיד הייתה הפרוטה מצויה בכיסי והדייגים הערביים היו מעבירים אותי בחינם...

שאלה: והיום?

היום אני מתגוררת בנהריה וצופה אל הים שהולך איתי לאורך כל הדרך מהמרפסת...
אבל לא שכחתי אף פעם את עכו. היא צרובה עמוק בלבי. במהלך הכתיבה של ספרי החדש "צל האזדרכת" ביקרתי שוב בעיר ומצאתי את הבית שבו התגוררתי כילדה. זו הייתה התרגשות עצומה. נדמה היה לי שריח החלב שאמי הכריחה אותי לשתות כדי שאגדל ואצמח עדיין עומד במקום שפעם היה המטבח שלנו, ובחצר אני שומעת את קולותיהן של חברותיי: רוחה ודליה ואסתר וכולנו מטפסות על המדרגות ועולות אל הגג לנשום את ריחו המלוח של הים.
שאלה: אמרת שאת מוציאה את ספרך בהדסטרט. לא כולם יודעים מה זה. ספרי קצת.

הדסטרט הוא אתר המהווה פלטפורמה ליוצרים למימון מוקדם של יצירותיהם שדרכו ניתן לרכוש מראש את היצירה או תשורות אחרות, כל אחד בהתאם לרצונו ונדיבותו.
כל הפרוצדורה נעשית על ידי האתר כולל החיובים של כרטיסי האשראי . הפרויקט מוקצב בזמן ובסכום שהיוצר קובע מראש. כרטיס האשראי מחויב אך ורק בתום הגיוס.

אתם מוזמנים להיכנס לפרויקט של הסופרת יוסיפיה להשתתף ולתמוך. הנה הקישור:


http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=18538


תמונה
הודעה פורסם: 30 מרץ 2016, 15:39


cron
Powered by phpBB © 2000, 2002, 2005, 2007 phpBB Group. Color scheme by ColorizeIt.
מבוסס על phpBB.co.il - פורומים בעברית. כל הזכויות שמורות © 2008 - phpBB.co.il.