מרכזיות הגמראבמוקד כל ישיבה ובתודעת כל בר בי רב הבא בשעריה, עומד לימוד גמרא במרכז. ...מרכזיות הגמרא אינה מקרית.
היא נעוצה בזיקתה העמוקה ללב ליבה של היהדות. התודעה הדתית היהודית הינה, בשורשה ובמהותה, נורמטיבית.
היהודי מכיר את הקדוש ברוך הוא, כמובן, באנפין שונים: ראשון ואחרון, כבורא וגואל, כמקור החסד וכיסוד האמת. אך מעבר לכל, הוא מתייחס אליו כִּמְצַוֶּה, כמציב דרישות וכקובע גבולות; ואת עצמו, במקביל, כִּמְצוּוֶה... בנקודה זו טמון סוד ייחוד מעמד תורה שבעל פה בתודעת כנסת ישראל לדורותיה.
לעומת התורה הכתובה, ברבדיה הבסיסיים מתמקדת תורה זו, ברובי רובה, בגופי הלכות, והעיסוק בה מחדיר את המסר הנורמטיבי על כל צעד ושעל.
תורה שבעל פה אמנם כוללת, כמובן, אף מרכיב יסוד של אגדה... ואף על פי כן, ברור שבמרכז עולם תורה שבעל פה עומדת ההלכה והיא מטביעה את חותמה על כל הווייתו.
לימודה מהווה, בראש וראשונה, מיפגש עם נותן התורה, כִּמְצַוֶּה ומחייב, עוד יותר מאשר עם מי שאמר היה העולם.
אין פלא, אם כך, שחז"ל ראוה כבסיס זיקתה הייחודית של כנסת ישראל עם הקדוש ברוך הוא. "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה", קבע ר' יוחנן, (גיטין ס:); וכריתת ברית, בהשקפת היהדות, מעוגנת בחוויית המצוה. ואם בתורה זו עסקינן, הרי שהתגלמותה המושלמת ביותר הינה הגמרא והסתעפותה. פתיחת דף גמרא מכניסה את הלומד לבית מדרש תוסס ושוקק.
סוגיה הינה זירת התנצחות והסתערות, בה מלחמתה של תורה מתנהלת בתעוזה ותנופה. הסופה - שבסיומה אהבה, הדיאלקטיקה המתמדת, הגלישה האסוציאטיבית - כל אלה בוקעים ועולים מתוך ומבין השיטים, וכולם משדרים חיוניות ועוצמה. לתוכן העיוני הצרוף מתלווה מימד דרמטי, המשתף את דמיון התלמיד, לצד ההיגיון והתודעה הנורמטיבית, בחוויית העיסוק בתורה שבעל פה.
הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין
תלמוד, משנָה ומשנֶה תורהhttp://daf-yomi.com/content.aspx?PageId=12
[size=150][b]מרכזיות הגמרא[/b][/size]
[b]במוקד כל ישיבה ובתודעת כל בר בי רב הבא בשעריה, עומד לימוד גמרא במרכז. ...מרכזיות הגמרא אינה מקרית.
היא נעוצה בזיקתה העמוקה ללב ליבה של היהדות. התודעה הדתית היהודית הינה, בשורשה ובמהותה, נורמטיבית.
היהודי מכיר את הקדוש ברוך הוא, כמובן, באנפין שונים: ראשון ואחרון, כבורא וגואל, כמקור החסד וכיסוד האמת. אך מעבר לכל, הוא מתייחס אליו כִּמְצַוֶּה, כמציב דרישות וכקובע גבולות; ואת עצמו, במקביל, כִּמְצוּוֶה... בנקודה זו טמון סוד ייחוד מעמד תורה שבעל פה בתודעת כנסת ישראל לדורותיה.
לעומת התורה הכתובה, ברבדיה הבסיסיים מתמקדת תורה זו, ברובי רובה, בגופי הלכות, והעיסוק בה מחדיר את המסר הנורמטיבי על כל צעד ושעל.
תורה שבעל פה אמנם כוללת, כמובן, אף מרכיב יסוד של אגדה... ואף על פי כן, ברור שבמרכז עולם תורה שבעל פה עומדת ההלכה והיא מטביעה את חותמה על כל הווייתו.
לימודה מהווה, בראש וראשונה, מיפגש עם נותן התורה, כִּמְצַוֶּה ומחייב, עוד יותר מאשר עם מי שאמר היה העולם.
אין פלא, אם כך, שחז"ל ראוה כבסיס זיקתה הייחודית של כנסת ישראל עם הקדוש ברוך הוא. "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה", קבע ר' יוחנן, (גיטין ס:); וכריתת ברית, בהשקפת היהדות, מעוגנת בחוויית המצוה. ואם בתורה זו עסקינן, הרי שהתגלמותה המושלמת ביותר הינה הגמרא והסתעפותה. פתיחת דף גמרא מכניסה את הלומד לבית מדרש תוסס ושוקק.
סוגיה הינה זירת התנצחות והסתערות, בה מלחמתה של תורה מתנהלת בתעוזה ותנופה. הסופה - שבסיומה אהבה, הדיאלקטיקה המתמדת, הגלישה האסוציאטיבית - כל אלה בוקעים ועולים מתוך ומבין השיטים, וכולם משדרים חיוניות ועוצמה. לתוכן העיוני הצרוף מתלווה מימד דרמטי, המשתף את דמיון התלמיד, לצד ההיגיון והתודעה הנורמטיבית, בחוויית העיסוק בתורה שבעל פה.
הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין
תלמוד, משנָה ומשנֶה תורה[/b]
http://daf-yomi.com/content.aspx?PageId=12
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
