|
תקציר + פסק-דין מלא - מתוך אתר "פדאו"ר של לשכת עוה"ד :
תא 16603-12-08 עו"ד פואד חיר נ' מאיר סופר (שלום - עכו, שושנה פיינסוד-כהן) 14/04/2011
28/04/2011 14:38:59
שכר טרחת עורך דין | הסכם שכר טרחת עורך דין | חובות עורך הדין כלפי הלקוח - בית המשפט דחה תביעה לתשלום שכר טרחה של עורך דין כנגד לקוחו, וקבע כי התנהלותו של התובע היתה לכל הפחות, חסרת תום לב.
נקבע כי חזקה היא שאדם החותם על מסמך קרא אותו והבין את משמעות התחייבותו, אולם חזקה זו אינה יכולה לקום כשמדובר במסמך שאינו קריא. עוד נקבע כי על עורך הדין לעדכן את הלקוח בדבר הסכומים שנגבו עבורו בפועל ולהפחיתם מכל חוב שכר טרחה אותו הוא מייחס ללקוח והסתרת המידע האמור מהווה הפרת אמון.
הנתבע שכר את שרותיו של התובע לצורך ייצוג משפטי. התובע הגיש שלוש תביעות בעניינו של הנתבע, האחת לבית הדין לעבודה, בה נתבעו זכויות הנובעות מיחסי עובד מעביד וזכויות עקב הפיטורים ושתיים לבית משפט השלום בגין נזקי גוף שנגרמו לנתבע במסגרת עבודתו.
לאחר שניתן פסק דין בתביעת הפיטורים, ביקש הנתבע להעביר את הטיפול בענייניו מהתובע לעורך דין אחר.
לטענת התובע, הסיבה היחידה לכך שהנתבע ביקש להפסיק את הייצוג היא כי התובע דרש ממנו תשלום שכר טרחתו לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה. נטען כי הנתבע נהנה מייצוג משפטי מקצועי ואיכותי, וכשקיבל כתוצאה מהטיפול כספים ונדרש לשלם את שכר הטרחה המתחייב, הפסיק את הייצוג במטרה להתחמק מתשלום.
לטענת הנתבע, התובע נהג ברשלנות בטיפול, וזאת כאשר התובע פיצל את התביעה כנגד המעביד לשני תיקים, ללא כל הצדקה. כמו כן, נטען כי התובע נהג בנתבע באופן מחפיר, ואף גזל ממנו את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין שנפסקו לטובתו במסגרת תביעת הפיטורים שהגיש.
בית המשפט קבע:
בית המשפט עיין בהסכם שכר הטרחה וציין כי חלקו מודפס וחלקו כתוב בכתב יד לא קריא לחלוטין. נקבע כי חזקה היא שאדם החותם על מסמך קרא אותו והבין את משמעות התחייבותו, אולם חזקה זו אינה יכולה לקום כשמדובר במסמך שאינו קריא. בית המשפט השווה את הדבר לחתימה של אדם שאינו מבין שפה זרה על מסמך באותה שפה. לפיכך, נקבע כי יש משמעות לחתימה רק אם מוכח שהובהר לחותם תוכנו האמיתי והנכון של המסמך בטרם חתימתו.
עוד נקבע כי האמור בסעיף ה"הערות", בקביעה לפיה במקרה של הפסקת ייצוג ישולם סכום קבוע בסך 25,000 ש"ח, חורג מהמקובל ביחס לקביעת שכר טרחה בתיקי נזיקין. שכן, מקובל על ידי בתי המשפט לפסוק שכר טרחה בשיעור של 20% מסכום הפיצוי וזאת לאחר מלוא הטיפול בתיק כולל שמיעת ראיות. לפיכך, נקבע כי הנטל על התובע להראות שהסביר לנתבע את משמעות הסעיף ושהנתבע חתם עליו לאחר שהבינו ולאחר שהבין את ההיגיון הכלכלי או אחר העומד מאחורי תניה זו.
באשר לטענה כי התובע לקח לכיסו את שכר טרחת עורך הדין שנפסק לנתבע על ידי בית הדין לעבודה, נקבע כי שכר טרחת עורך דין נפסק לטובת בעל הדין ולכן שייך לבעל הדין. אמנם, הצדדים יכולים להסכים כי הוצאות שנפסקו ייגבו על ידי עורך הדין על חשבון שכר טרחה, אך הדבר מחייב הסכמה מפורשת של הלקוח.
עוד נקבע כי גם אם יש סיכום כללי בעניין זה בהסכם שכר הטרחה, הרי שעל עורך הדין לעדכן את הלקוח בדבר הסכומים שנגבו בפועל ולהפחיתם מכל חוב שכר טרחה אותו הוא מייחס ללקוח. הלקוח לא יכול לדעת מראש וללא עדכון בזמן אמת מצד בא כוחו, אודות כספים שהתקבלו לידיו. במקרה דנן, לא זו בלבד שלא הוכחה הסכמת הנתבע לגביית הכספים על ידי התובע, אלא שהתנהלותו של התובע, שהכחיש כי קיבל כספים כלשהם וממילא לא קיזזם משכר הטרחה, אינה עולה בקנה אחד עם חובתיו כלפי לקוחו. נקבע כי הסתרת מידע מהלקוח בדבר כספים שהתקבלו לזכותו וגבייתם ללא ידיעתו, מהווה, לכל הפחות, הפרה של אמון זה.
לבסוף, נקבע כי במקרה דנן, הנתבע הפסיק את ההתקשרות עם התובע בנסיבות בהן יסוד האמון שלו בתובע נשמט כליל, ולפיכך היתה לכך הצדקה אובייקטיבית והתובע נהג שלא כדין. על כן, בית המשפט קבע כי הנתבע לא הפר את הסכם שכר הטרחה עם התובע ואינו חייב בפיצויי ציפייה או קיום.
התביעה נדחתה.
בשם התובע: לא צויין; בשם הנתבע: אליוב אביגדור.
בית משפט השלום בעכו ת"א 16603-12-08 חיר נ' סופר בפני כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן תובע פואד חיר, עו"ד נגד נתבע מאיר סופר ע"י ב"כ עוה"ד אליוב אביגדור
פסק דין
1. לפני תביעה על סך 98,492 ₪ אותם תובע עו"ד פואד חיר מהנתבע, מר מאיר סופר, כשכר טרחה עבור טיפול משפטי בענייניו.
רקע עובדתי
2. במהלך שנת 2002 שכר הנתבע את שרותיו של התובע לצורך ייצוג משפטי. הסכם שכר הטרחה ויפוי הכח עליהם חתם הנתבע, נושאים תאריך 18.2.02.
3. התובע קיבל על עצמו הטיפול במספר עניינים, כולם מול מעבידתו לשעבר של הנתבע (להלן: "המעביד") - זכויות הנתבע עקב פיטוריו וכן נזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו. הצדדים חילקו את הנזקים לשני נושאים שהוגדרו "נזקי שמיעה" ו"נזקי הרניה" וכך נתייחס אליהם. הנתבע טוען כי תחילה דובר על נזקי גוף בלבד ובהמשך הוספה התביעה בנושא הפיטורים.
4. התובע הגיש שלוש תביעות בעניינו של הנתבע - האחת לבית הדין לעבודה, בה נתבעו זכויות הנובעות מיחסי עובד-מעביד וזכויות עקב הפיטורים (עב' 3163/02) ושתיים לבית משפט השלום בת"א - אחת בה נתבעו פיצויים בגין נזקי השמיעה (ת.א 191270/02) והשניה בה נתבעו פיצויים בגין נזקי ההרניה (ת.א 191269/02).
5. בית הדין לעבודה נתן פסק דינו ביום 27.4.06 וחייב את המעביד לשלם לנתבע 58,507 ₪.
6. לאחר מכן ביקש הנתבע להעביר את הטיפול בענייניו מהתובע לעו"ד אחר. התביעות שנוהלו בבית משפט השלום לא הסתיימו באותו שלב.
7. אין מחלוקת כי הנתבע חתם על הסכם שכר הטרחה וכי הסכים לתשלום שכר טרחה מותנה בתוצאת התביעה אשר חושב באחוזים.
המחלוקות
8. הצדדים חלוקים בשאלה האם נוסח הסכם שכר הטרחה עליו חתם הנתבע היה במעמד החתימה זהה לנוסח אשר צורף לתביעה והוצג בבית המשפט. התובע טוען כי מדובר באותו מסממך ותוכנו זהה. הנתבע לעומת זאת טוען כי הוספו לו תוספות לאחר שחתם עליו. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם נכללת בהסכם שכר הטרחה הערה לפיה מוסכם שבמקרה של הפסקת היצוג שכר הטרחה יהא 25,000 ₪ בכל תביעה. הנתבע טוען כי תניה זאת לא היתה בהסכם כשחתם עליו ומעולם לא הסכים לכך.
9. קיימת מחלוקת בין הצדדים גם ביחס לתשלומים ששולמו - לטענת התובע, שילם לו הנתבע סך של 10,000 ₪ בלבד, וכשדרש תשלום נוסף, לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה, סרב הנתבע לשלם והפסיק את היצוג בשתי התביעות שנותרו תלויות ועומדות.
לטענת הנתבע, מעבר לסכום של 10,000 ₪ ששילם לתובע, התובע גבה סכום נוסף של 10,000 ₪ שנפסקו כהוצאות באחת התביעות. כשפנה לתובע בעניין זה, הכחיש התובע קבלת התשלום.
10. אופן החישוב של שכר הטרחה המגיע לתובע בשלושת התיקים, גם הוא במחלוקת. טענותיהם של הצדדים יפורטו בהמשך ביחס לכל תיק. יצויין כי התובע דורש את תשלום כל הסכומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.2.02.
11. הצדדים חלוקים באשר לרקע להפסקת היצוג - התובע טוען כי הסיבה היחידה לכך שהנתבע ביקש להפסיק את היצוג היא כי התובע דרש ממנו תשלום שכר טרחתו לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה. הנתבע נהנה מיצוג משפטי מקצועי ואיכותי, וכשקיבל כתוצאה מהטיפול כספים ונדרש לשלם את שכר הטרחה המתחייב, הפסיק את היצוג במטרה להתחמק מתשלום. בכך נהג בחוסר תום לב.
הנתבע טוען שהתובע נהג ברשלנות בטיפול - הנתבע ביקש לטפלו בתביעת נזקי גוף כלפי אותו מעביד, כשהתובע פיצל את התביעה לשני תיקים, ללא כל הצדקה. לפני הגשת התביעות היה על הנתבע לבדוק מה צפוי להתקבל בתיקים, בהתחשב בתקבולי המל"ל אך הוא לא עשה זאת. בדיקה כזו היתה מראה כי הגשת התביעות אינה כדאית. שני התיקים החלו להתנהל בשנת 2002 ולא הסתיימו בשל התנהלות התובע. כמו כן התובע נהג בנתבע באופן מחפיר - לא היה נותן לו לדבר, לא אפשר לו לפגוש אותו כשאחר 5 דקות לפגישה, למרות שהגיע מנתניה לעכו במיוחד, היה קצר רוח ושינה את העובדות שהוצגו בפניו באמירה שאם לא יוצגו העובדות כפי שאמר, לא יזכה הנתבע לקבל כספים ואז יצטרך לשלם לתובע כספים.
בנוסף, התובע גזל כספים מהנתבע, כשגבה הוצאות בסך 10,000 ₪ שנפסקו לטובתו באחד התיקים.
הראיות
12. התובע הגיש תצהיר, ללא נספחים והפנה לנספחי התביעה. ביום 11.11.09 הגיש הודעה על צרוף הנספחים לתצהיר. הנתבע הגיש תצהירו, הצדדים נחקרו וסיכמו טענותיהם בע"פ.
דיון
הסכם שכר הטרחה
13. התובע צרף לתצהירו שני הסכמי שכר טרחה - הסכם מיום 18.2.02 (נספח 2 לתצהירו) ומיום 16.7.06 (נספח 4 לתצהירו). אין מחלוקת בין הצדדים שההסכם הרלבנטי למחלוקת שלפניי הוא ההסכם הראשון. לא הובהרו נסיבות חתימת ההסכם השני ולמה הוא מתייחס והתביעה אינה נסמכת עליו. לפיכך אתייחס להסכם הראשון בלבד (להלן: "ההסכם" ו/או "הסכם שכר הטרחה").
14. עיון בהסכם מעלה כי חלקו מודפס וחלקו כתוב בכתב יד לא קריא לחלוטין. אין מחלוקת כי מדובר בכתב ידו של התובע (עדות התובע עמ' 5 ש' 10-11).
15. עיינתי בהסכם ולא הצלחתי לקרוא את מה שנרשם בו, ולו באחד מהסעיפים. כל שניתן לקרוא בצורה ברורה הוא את התאריך ומס' ת.ז של הלקוח. לגבי השם ניתן, בניחוש מושכל, להבין שהכוונה היא לנתבע.
16. הכתוב בסעיף "מהות הטיפול", אינו ברור כלל. לשיטת התובע נכתב בו: "פ.פ מהמעביד/ת.נ. (3)", כך צוטט חלק זה מהסכם שכר הטרחה בתצהיר התובע (סע' 2 לתצהיר). סעיף זה נעדר מהסכם שכר הטרחה כפי שהוא מובא בכתב התביעה. לאור הניסוח הלאקוני, אף אם יכול היה הנתבע לקרוא את מהות הטיפול, ספק בעיני אם יכול היה להבין כוונתו או משמעותו.
17. חזקה כי אדם החותם על מסמך קרא אותו והבין את משמעות התחייבותו, אולם חזקה זו אינה יכולה לקום כשמדובר במסמך שאינו קריא. דומה הדבר לחתימה של אדם שאינו מבין שפה זרה על מסמך באותה שפה. יש משמעות לחתימה רק אם מוכח כי הובהר לחותם תוכנו האמיתי והנכון של המסמך טרם חתימתו. היחיד שיכול היה להקריאו לנתבע הוא התובע, שיש לו אינטרס ברור בחתימת הנתבע על המסמך. התובע לא טען שהמסמך הוקרא לנתבע טרם חתם עליו. לא ברור לי מדוע בעידן הממוחשב בו אנו מצויים, לא ניתן להדפיס את המסמך, מדובר במסמך קצר, בעל חשיבות רבה, שכתב ידו של התובע אינו מאפשר לקוראו כלל. כמו כן לצידו של התובע ודאי יש עובדים נוספים המשרתים במשרדו ויכולים לסייע לו בכך במידת הצורך.
18. אמנם הסכם שכר הטרחה אינו קריא, אך הנתבע מודה כי הסכים ששכר הטרחה ישולם באחוזים מהתקבולים בפועל. הוא לא טען כי הוסכם בדבר אחוזים שונים מאלה שנכללו בהסכם שכר הטרחה. ההסכם קובע בסעיף "שכר הטרחה המוסכם בסך": "שכר הטרחה המוסכם בסך עד 20% + מע"מ מכל תקבול..." (כתוב בכתב יד, הודפס במסגרת התביעה והתצהיר) האחוזים מפורטים במסגרת סעיף "התנאים המיוחדים", והם - 15% במקרה של פשרה, 17% לאחר קד"מ ראשון, 20% במקרה של פסק דין והכל בתוספת מע"מ.
לפיכך, אני קובעת כי הצדדים הסכימו על תשלומים מתוך תקבולים בפועל, בהתאם לאחוזים שפורטו לעיל.
19. לשיטת התובע במסגרת סעיף "הערות" בהסכם שכר הטרחה נכללה הסכמה לפיה במקרה של הפסקת הייצוג שכר הטרחה יעמוד על 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בכל תביעה. הנתבע טוען כי סעיף זה הוסף לאחר חתימתו על הסכם שכר הטרחה. בחקירתו של התובע הפנה אותו ב"כ הנתבע לפסקי דין שונים מהם עולה, לשיטתו, כי נקבע, לא אחת, כי התובע נהג בדרך פסולה זו במקרים נוספים.
20. האמור בסעיף ה"הערות" , בקביעה לפיה במקרה של הפסקת יצוג ישולם סכום קבוע בסך 25,000 ₪, חורג לטעמי מהמקובל ביחס לקביעת שכר טרחה בתיקי נזיקין. שכן, מקובל עלידי בתי המשפט לפסוק שכר טרחה בשעור של 20% מסכום הפיצוי וזאת לאחר מלוא הטיפול בתיק כולל שמיעת ראיות. כלומר מדובר בסכום השווה בערך לסכום הוצאות שכר טרחה שיפסוק בית המשפט לאחר שיפסוק פיצוי בשעור של 125,000 ₪ בכל תיק. לא הוכח לפני כי זה סכום הפיצוי שהיה צפוי להתקבל בכל אחד מן התקיים. כמו כן אזכיר כי דמובר על סכום דביר לאחר עבודה מלאה. לפיכך, הנטל על התובע להראות כי הסביר לנתבע את משמעות הסעיף וכי חתם עליו לאחר שהבינו ומה ההגיון הכלכלי ו/או אחר העומד מאחורי תניה זו.
21. איני מוצאת לנכון להכריע בשאלה האם הרשום בסעיף ה"הערות" היה בהסכם במועד חתימתו של הנתבע עליו או הוסף במועד מאוחר יותר, זאת שכן אף אם הכתוב נמצא בהסכם שכר הטרחה המקורי, הרי, שכאמור, מדובר בהסכם בלתי קריא שלא ניתן להסיק כי הנתבע התכוון להתקשר בו ומשכך אין משמעות לחתימתו עליו, אלא אם מוכח כי הוסבר לו תוכנו של המסמך עליו הוא חותם, ועניין זה לא הוכח. זאת במיוחד לאור הקביעה החריגה בסעיף ביחס למקובל. רק לאור הודאתו של הנתבע כי הסכים על תשלום שכר טרחה באחוזים, מצאתי לנכון לקבוע כי הסכמת הצדדים בעניין זה היא כפי שנכתב בהסכם. בעניין סעיף ה"הערות", אף לא נטען כי הוסבר או הוקרא לנתבע האמור בסעיף, לפיכך איני מוצאת כי הסכים לאמור בו. איני מקבלת את דברי התובע כי האמור בהסכם הוסכם לאחר מו"מ אינטנסיבי עם הנתבע (עמ' 5 ש' 13). זאת, במיוחד לאור העובדה שספק בעיני אם הובהרה לנתבע משמעות פיצול תביעת נזקי הגוף לשתי תביעות נפרדות כך שבכל אחת מהן יצטרך לשלם בנפרד את שכר הטרחה.
22. לאור כל האמור איני מקבלת את טענת התובע לפיה קיימת תניה תקפה בהסכם שכר הטרחה כי במקרה של הפסקת יצוג ישלם הנתבע סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בכל תביעה.
23. למעלה מהצורך אוסיף, כי גם אם הייתי נותנת תוקף לאמור בסעיף ה"הערות", הרי שיש ליישמו בתום לב ובסבירות. כך, לא מצאתי הסבר מקצועי הגיוני להפרדת תביעות נזקי הגוף של הנתבע נגד המעביד לשתי תביעות נפרדות. התובע הסביר שיקוליו לפיצול התביעה לשניים:
"השיקולים המקצועיים לפיצול התביעה לשניים היא השיקול הפונקציונאלי לאבחן בין המוגבלות הפונקציונאלית בנושא הטנטון והחשיפה לרעש מזיק לבין הנזקים בגין אי היכולת להרים על פי תורת המיקרו טראומה להרים חפצים כבדים. הכאב והסבל שונה. סוג התפקודיות הפונקציונאלית שונה, עקרון הגולגולת הדקה, עיקרי הטיעון המשפטיים השונים מתיק לתיק. איכות הפגיעה כאשר הפגיעה האקוסטית היא פחותה... ויש לי עוד הרבה שיקולים" (עמ' 6 ש' 18-23).
24. אף אם סבר התובע כי יש הגיון מקצועי בפעולה זו ודעתי אינה כדעתו, היה עליו להבהיר לנתבע כי באפשרותו לתבוע את המעביד בגין מלוא נזקיו במסגרת תביעה אחת וכי בפיצול התביעות לשתיים הוא מכפיל את שכר הטרחה שהתחייב לשלם לתובע במקרה של הפסקת יצוג. לא מצאתי כי הדברים הוסברו לנתבע.
25. לפיכך, גם אם הייתי נותנת תוקף לאמור בסעיף ה"הערות", לכל היותר, הייתי מוצאת לנכון לחייב הנתבע בסכום אחד בלבד עבור שתי התביעות הנפרדות בגין נזק גוף.
מהו הסכום אותו גבה התובע בפועל כשכר טרחה
26. אין מחלוקת כי הנתבע שילם לתובע 10,000 ₪ מכיסו כשכר טרחה. הייתה מחלוקת בשאלה האם גבה התובע 10,000 ₪ נוספים שנפסקו כהוצאות לטובת הנתבע, כך שהסכום הכולל אותו גבה עומד על 20,000 ₪, כגרסת הנתבע, או שמא לא גבה התובע סכום נוסף מעבר ל- 10,000 ₪ ששילם לו הנתבע.
27. בכתב התביעה ובתצהירו התובע טוען כי הסכום היחיד ששולם לו כשכר טרחה הוא 10,000 ₪ (סע' 6 לכתב התביעה סע' 5 לתצהיר). זהו הסכום היחיד אותו הוא מפחית מחובו הנטען של הנתבע כלפיו.
28. בכתב ההגנה ובתצהירו מעלה הנתבע את הטענה לפיה קיים חשש בליבו כי סכום נוסף של 10,000 ₪ שנפסקו כהוצאות לזכותו, נגבו ע"י התובע, שאף פתח תיק הוצאה לפועל לגבייתן (סע' 8ג', 46-52 לכתב ההגנה, סע' 13ג', 51-57 לתצהיר).
29. לתצהיר הנתבע מצורפת תכתובת בין בא כוחו לבין התובע. במסגרת תכתובת זו מעלה ב"כ הנתבע, בין היתר, תהיות ביחס לסכום ההוצאות שנפסקו. במכתבו לתובע מיום 4.9.08 כותב:
"אבקשך להודיעני בחוזר כדלקמן....מה עלה בגורלם של ה- 10,000 ₪ שהופקדו ע"י הנתבעים עפ"י החלטת בית המשפט?" (נספח ג' לתצהיר הנתבע, הוגש יחד עם אישור משלוח בפקס' לתובע).
בתשובתו של התובע מאותו יום משיב,בין היתר:
"לא ברור לח"מ על איזה סך של 10,000 ₪ כב' שח!!" (נספח ד' לתצהיר הנתבע).
במכתב ב"כ הנתבע מיום 8.9.08, משיב ב"כ הנתבע:
"עניין ה- 10,000 ₪ שהופקדו ע"י הנתבעים עפ"י החלטת בית המשפט ומוזכר במכתבי הקודם יבדק על ידי, למרות העובדה שהמסמכים נמצאים בידך. בתום בדיקתי אשוב ואפנה אליך בעניין זה". (סע' 8 למכתב נספח ה' לתצהיר הנתבע)
30. דהיינו, מכתב התביעה, תצהיר התובע ותשובותיו לב"כ הנתבע במכתבים שהוחלפו בין הצדדים עובר להגשתה, עולה כי התובע מכחיש חד משמעית וברורות קבלת הסכום של 10,000 ₪ שהופקדו כהוצאות.
31. לתצהיר התובע עצמו צורף מכתבו של ב"כ הנתבע מיום 21.1.09, שצורף לבקשת הרשות להתגונן שהגיש בתיק זה, בו נכתב: "ניתנת לך בזאת הודעה לפי כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין כי יש בכוונת מרשי להגיש נגדך תביעה משפטית בגין כספים שגזלת ממנו" (נספח 4 להודעה על נספחים). מכתב זה הועבר לתובע לפני שהגיש תצהירו (התצהיר הוגש ביום 30.3.09) ולמרות זאת בתצהירו אין התייחסות ברורה לכספים אלה. בסע' 29 לתצהירו טוען כי טענת ה"גזל" של הנתבע היא "חצופה", גם בסע' 31 מתייחס התובע לטענת הנתבע לפיה קיבל כספים נוספים כטענה בלבד ואינו מודה בקבלתם. והחשוב מכל - התובע אינו מפחית את הסכום מהסכומים אותם תובע מאת הנתבע.
32. בחקירתו הנגדית הודה התובע לראשונה, ברורות, כי קיבל את הסך השנוי במחלוקת:
"ש. כמה כסף קיבלת ממר סופר על שרותייך?
ת. מעבר להוצאות בטול פסה"ד שניתן בתביעת ההרניה ששם ניתן פסה"ד, בסך 10,000 ₪ בערך. באשר להוצאות אלו ישנה המחאת זכות וקיזוז בלתי חוזר של הנתבע ונזקפו כשכ"ט בגין בטול פסה"ד בתביעת ההרניה בלבד והיא לא קשורה לסכומים נשוא התביעה ובנוסף לסכום ההוצאות עבור חוו"ד, אגרות בימ"ש...שולם סכום ההוצאות על פי החשבונית 6,350 ₪ לפי חשבונית קבלה 2526 וסך 10,000 ₪ בתביעת בית הדין לעבודה לא שולמה אגורה שחוקה אחת נוספת.
ש. הסכומים שקיבלת הם - 10,000+6,350 ?
ת. הסך שקיבלתי למעט הוצאות 10,000 ₪ כולל מע"מ
ש. איפה החשבונית?
ת. צורפה.
ש. קיבלת 10,000 ₪ שכ"ט?
ת. קיבלתי 10,000 ₪ על חשבון שכ"ט.
ש. את ה- 10,000 ₪ שחברת הבטוח שילמה כהוצאות לאן הלכו?
ת. הצהרתי בצורה מפורשת, לקחתי את זה כשכ"ט. אלה לא אותם 10,000 ₪.
...
ש. קיבלת 10,000 ₪ או 20,000 ₪?
ת. אני קיבלתי רק 10,000 ₪ והסברתי קודם שבבקשה לבטול פס"ד שניתנה בתביעת הרניה, נפסק סכום של 10,000 ₪ הוצאות שאותם קיבלתי על פי הסכם עם התובע כהוצאות בטול פס"ד. מפנה לתצהיר שצורף. השיק של 10,000 ₪ כהוצאות בטול פס"ד משוך מחברת הבטוח...." (עמ' 5 ש' 14-עמ' 6 ש' 2).
(הדגשה שלי- ש.פ.כ.)
33. בחקירתו הנגדית של התובע הודה, לראשונה, בכך כי בידיו 20,000 ₪, לרבות אותן הוצאות בסך 10,000 ₪ שהכחיש קבלתם. הוא העלה, לראשונה, גם טענה לפיה קיימת המחאת זכות וקיזוז מצד הנתבע אליו ביחס להוצאות אלה. מסמך שיכול ללמד על המחאת זכות או קיזוז שכאלה, לא הוצג. טענת הקיזוז אף לא הועלתה בהתכתבויות שקדמו לתביעה, בכתב התביעה או בתצהיר וממילא מהסכום הנתבע לא הופחת סכום ההוצאות שבקבלתן הודה התובע.
34. שכר טרחת עורך דין נפסק לטובת בעל הדין ושייך לבעל הדין (ראה ת.א (מחוזי חיפה) 775/08 איאד חוסין נ' עו"ד בסטוני חסאן (1.2.09), המפנה אל תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 545; ע"א 495/59, ע"א 496/59 בנק למלאכה בע"מ נ' בית חרושת ליהלומים מרגלית בע"מ פ"ד י"ד 459, 465; ע"א 309/59 חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב פ"ד יד 1121 בעמ' 1137). אמנם, הצדדים יכולים להסכים כי הוצאות שנפסקו ייגבו ע"י עורך הדין על חשבון שכר טרחה, אך הדבר מחייב הסכמה מפורשת של הלקוח. גם אם יש סיכום כללי בעניין זה בהסכם שכר הטרחה (בעניין שלפניי לא ניתן להבין, בהיותו של ההסכם בלתי קריא, האם כלל הוראה בעניין זה אם לאו), הרי שעל עורך הדין לעדכן את הלקוח בדבר הסכומים שנגבו בפועל וכמובן להפחיתם מכל חוב שכר טרחה אותו הוא מייחס ללקוח. הלקוח לא יכול לדעת מראש וללא עדכון בזמן אמת מצד בא כוחו אודות כספים שהתקבלו בידיו. במקרה שלפניי, לא זו בלבד שלא הוכחה הסכמה כאמור, התנהלותו של התובע, שהכחיש כי קיבל כספים כלשהם וממילא לא קיזזם משכר הטרחה לו הוא טוען, אינה עולה בקנה אחד עם חבותיו כלפי לקוחו, הנתבע.
35. יחסי עו"ד לקוח הם יחסי אמון בלי מצרים (ע"א 2008/07 נירה לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל באמצעות עזבונו (14.2.11), המצטט מתוך עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י 1720, 1730 (1956)).
הסתרת מידע מהלקוח בדבר כספים שהתקבלו לזכותו וגבייתם ללא ידיעתו, מהווה, לכל הפחות, הפרה של אמון זה. למעשה, עד למועד חקירתו בפניי, הכחיש התובע התנהלות שכזו וכל שהיה לנתבע הוא חשש, שמסתבר כי היה מבוסס.
36. לאור כל האמור אני קובעת כי התובע קיבל סך כולל של 20,000 ₪ כשכר טרחה עבור טיפול בענייניו של הנתבע.
נסיבות הפסקת היצוג
37. הנתבע בתצהירו מפרט את היחס לו קיבל מהתובע, התעלמות, שרירותיות ועוד, בעוד שהתובע טוען לטיפול מקצועי. איני מוצאת להכריע בטענות אלה שכן עצם העובדה שהתובע קיבל כספים בסכום ניכר במסגרת טיפולו בענייני הנתבע, מבלי שעדכן את הנתבע והכחיש קבלתם כשנשאל בעניין, מצדיקה, לכשעצמה, הפסקת היצוג.
הנתבע הבהיר כי לראשונה נודע לו אודות כספי ההוצאות בסמוך להגשת כתב ההגנה. ככל הנראה הדברים עלו מבירורים שערך בא כוחו הנוכחי בתיק ולא היו ידועים לו במועד הפסקת היצוג (סע' 46 ואילך לכתב ההגנה). ברי כי לו היו הדברים ידועים לנתבע בזמן אמת, היו מהווים טעם נוסף, שדי בו לבדו, להצדיק החלטתו להפסיק ההתקשרות עם התובע. העובדה שהתובע הצליח להעלים המידע מהנתבע עד למועד חקירתו בפניי, אינה צריכה לעמוד לזכותו, כי אם ההיפך הגמור מכך.
אף אם לא ידע הנתבע בפועל על כך שהתובע לקח מכספיו, משמתברר, בדיעבד כי התובע פעל כך, תוך הפרת חובותיו כלפי הנתבע, יש בכך להצדיק החלטתו של הנתבע להפסיק את הטיפול, יהיו הסיבות המקוריות להחלטתו אשר יהיו.
38. לאור כל האמור אני קובעת כי הנתבע הפסיק את ייצוגו בידי התובע בתום לב בנסיבות בהן לא היה עוד יסוד לאמון בתובע.
שכר הטרחה המגיע לתובע בעבור היצוג המשפטי
39. באשר לאפשרות הפסקת יצוג במהלך טיפול משפטי בפסק הדין בעניין ע"א 136/92 בייניש-עדיאל ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מ"ז (5) 114 נקבע:
"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבהקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן...עקב הרב גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוונטים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי."
בע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (2007) הוסיף בית המשפט העליון והבהיר:
"אין לראות, לטעמנו, את הפסקת ההתקשרות על ידי סורוצקין כהתנהגות העולה בקנה אחד עם חובתו לנהוג בתום לב כלפי המערערים. כפי שעולה מקביעת בית המשפט קמא, הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים. לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון, אותו ביקשה הלכת ביניש-עדיאל לשמר, אבד. אמנם, יטען הטוען כי במקום בו לקוח מבקש להשתחרר מהסכם עם עורך דינו, אפילו הדבר אינו נובע מאי שביעות רצונו מתיפקודו של עורך הדין, הרי שממילא אבד יסוד האמון של אותו לקוח בעורך דינו. לנו נראה, כי פרשנות זו הינה הרחבה מוגזמת ולא רצויה של יסוד האמון עליו ראוי להגן. דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה".
בעניין קורפו נקבע כי הפסקת עבודתו של עורך הדין בנסיבות הספציפיות בהן לא היתה הצדקה לכך מהווה הפרת חוזה ולפיכך נפסקו פיצויי קיום לעורך הדין.
40. במקרה שלפניי, קבעתי כי הנתבע הפסיק את ההתקשרות עם התובע בנסיבות בהן יסוד האמון שלו בתובע נשמט כליל וניתן לקבוע באופן ברור כי היתה לכך הצדקה אובייקטיבית וכי התובע נהג שלא כדין. לפיכך, לא הפר הנתבע את החוזה עם התובע ואינו חייב בפיצויי ציפייה או קיום. נותר לבחון מהו שכר הטרחה המגיע לו בתיק שסיים את הטיפול בו וכן האם זכאי לתשלום שכר טרחה ראוי בתיקים בהם טיפולו טרם הסתיים ומהו.
א. התביעה בבית הדין לעבודה (עב' 3163/02)
41. התובע טוען כי יש לחשב את חובו של הנתבע כלפיו כך -
ביום 27.4.06 ניתן פסק דין סופי לפיו חויבה המעבידה לשלם לנתבע 58,507 ₪, בנוסף לסכום מחברת "אריה" בסך 47,465 ₪. בתיק זה קיבל הנתבע מספר תשלומים - סך של 30,417 ₪, 15,304 ₪, 15,416 ₪ וכן מחברת הביטוח אריה 47,465 ₪, סה"כ 105,972 ₪. הנתבע חייב לשלם לתובע 20% מהסכום שהתקבל, דהיינו 25,009 ₪, הוא שילם 10,000 ₪ בלבד ולכן נותר חייב את ההפרש בסך 15,009 ₪.
הנתבע טוען כי כל מה שקיבל מגולם בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה שפסק 58,507 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. בפועל קיבל הנתבע רק 35,000 ₪ ואינו יודע היכן יתרת הכסף. לכל היותר מגיע לתובע 20% מהסכום ששולם בפועל או מהסכום שנפסק. התובע אינו זכאי לתשלום מהסכומים שקיבל הנתבע מחברת הביטוח אריה וסכומים נוספים שהתקבלו לא כתוצאה מפסק הדין. התובע עצמו דרש במכתבו לנתבע סך של 5,400 ₪ בגין תביעה זו.
42. פסק הדין חייב את המעביד לשלם לנתבע סך של 58,507 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.01. יש לציין כי התביעה היתה על סך של כ- 500,000 ₪, דהיינו נפסקו כ- 10% מהסכום שנתבע. התובע דורש 20% מסך כולל של 105,972 ₪ אותם, לטענתו, קיבל הנתבע.
43. באשר לכספים ששולמו לנתבע שלא כתוצאה מהתביעה או הטיפול המשפטי שניתן לו, הרי שממילא לא קמה זכאותו של התובע לקבל אחוזים מאותם כספים. על התובע הנטל להראות כי התשלום הוא כתוצאה מטיפול שלו בעניין. הוא לא הרים נטל זה ביחס לכספים שטוען ששולמו לנתבע מחברת "אריה". למעשה, מהעתק השיק של חברת ביטוח "אריה" שצורף לנספחי תצהיר התובע (נספח 42 להודעתו המשלימה מיום 11.11.09) עולה כי השיק ע"ס 47,465 ₪ נמשך ע"י אריה ביום 3.2.02, דהיינו לפני שהחל התובע ביצוגו של הנתבע. מצורף גם תצהיר של הנתבע (מיום 30.8.02), המופנה לחברת אריה, בו מצהיר כי לא קיבל כל תשלום מפוליסת ביטוח המנהלים שלו ומבקש כי תוצא המחאה חדשה על מלוא הסכום לבא כוחו, התובע (נספח 49 להודעה).
איני מוצאת כי יש בכך כדי להקים זכות לתובע לקבל כספים מהנתבע בגין פדיון פוליסה זו, משאין כל טענה שחברת הביטוח סרבה להעביר לנתבע את הכספים לפני שנכנס התובע לתמונה ועולה, מהשיק שצורף לתצהירו, שאף הסכימה לשלם לו את כספי הפוליסה במלואם.
44. באשר לסכומים שקיבל הנתבע בפועל, מעבר לכספים מחברת אריה - התובע טוען כי מדובר בסך של 61,137 ₪ ( 30,417 ₪ + 15,304 ₪ + 15,416 ₪). במכתב דרישת התשלום של התובע לנתבע מיום 3.8.08 מציין כי הסך של 15,416 ₪ התקבל ממס הכנסה (נספח א' לתצהיר הנתבע). לא ברור לי מדוע יהא לתובע חלק בהם. אין המדובר בכספים הנובעים מטיפולו. התובע לא הציג ולו מסמך אחד לרשויות המס ממנו עולה כי היה צורך בטיפולו בקבלת הכספים או כי נעשה טיפול שכזה.
45. מנגד, הנתבע לא הבהיר כמה כספים קיבל ומתי. הוא טען כי לא קיבל את מלוא הסכום שנפסק, טען כי קיבל סך של 35,000 ₪ בלבד מהמעביד (עמ' 10 ש' 24-25). אלא שהנתונים נמצאים בידיו וראוי היה כי יוצגו במלואם.
46. התובע עצמו בדרישת התשלום ששלח לנתבע דרש סך של 5,400 ₪ בלבד, לאחר שערך את חישוביו בדבר המגיע לו, לאחר קיזוז 10,000 ₪ ששילם לו התובע (מכתב הדרישה מיום 3.8.08 נספח 35 לתצהיר התובע).
47. לאור כל האמור אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום 20% מתוך הסכומים שהתקבלו בידי הנתבע בעקבות טיפולו, ללא הסכומים מחברת "אריה" וממס הכנסה, קרי 30,417 + 15,304 = 45,721 ₪ 20% מסכום זה הינם 9,144 ₪. מסכום זה יש לקזז את הסך של 10,000 ₪ ששילם הנתבע כשכ"ט, דהיינו הנתבע נותר ביתרת זכות בסך של 855 ₪.
ב. התביעה בגין נזקי שמיעה (ת.א 191270/02)
48. התובע טוען כי עפ"י הסכם שכר הטרחה בעניין הפסקת היצוג, הנתבע חייב לו סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. התובע מציין כי בעניין זה התקיימו קדמי משפט, הוגשו תצהירים, היתה התכתבות, מפגשים, הוגשו תחשיבי נזק ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט שזיכה את הנתבע בנכות בגין חשיפתו לרעש וטנטון. הוגשו בקשות רבות בתיק.
הנתבע טוען כי התיק נוהל בצורה כושלת. התובע לא הופיע ולו פעם אחת לבית המשפט, ביקש בכל פעם שנציג המעביד יופיע בשמו. בישיבת קד"מ האחרונה שנוהלה בתיק הוצעה פשרה של 15,000 ₪ שהמעביד דחה. דהיינו, בגין תביעה שבית המשפט העריכה ב- 15,000 ₪ נתבע שכ"ט בסך 25,000 ₪ (סע' 38 לתצהיר הנתבע). במכתבו לנתבע התובע דרש סך של 10,000 ₪ בגין תביעה זו.
49. בעניין זה דורש התובע שכר טרחה לפי הקבוע בסעיף "הערות" בהסכם, קרי 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. במכתב הדרישה ששלח לנתבע דרש סך של 10,000 ₪ בלבד (נספח א' לתצהיר הנתבע).
50. התובע נשאל האם הופיע בתיק זה לדיונים, השיב שאינו זוכר, אינו יודע אם טענת הנתבע לפיה לא הופיע ולו לקדם משפט אחד נכונה, הסכים להמציא פרוטוקול של דיונים בהם הופיע (עמ' 6 ש' 6-14). לא הוצג כל פרוטוקול שכזה. במכתב הדרישה מציין כי התקיימו מספר קדמי משפט בתיק.
51. עפ"י המסמכים שצרף התובע עצמו נקבעו לנתבע 10% נכות בגין טנטון, מהם יש לייחס 8% לעבודתו אצל המעביד (חוו"ד צורפה כנספח 37).
52. בתיק זה נראה שהתובע אמור להרוויח מהפסקת הטיפול בתיק יותר ממה שיכול היה להרוויח בטיפול בו עד תום, שהרי כדי לקבל שכר טרחה בסך 25,000 ₪ במסגרת פסק דין, על פסק דין לפסוק לנתבע פיצויים בסך של 125,000 ₪.
53. כאמור לעיל, קבעתי כי היתה הצדקה להפסקת היצוג ע"י הנתבע וכי אין המדובר בהפרת ההסכם בין הצדדים. משקבעתי כי האמור בהסכם ביחס לשכר טרחה מינימלי במקרה של הפסקת יצוג אינו מחייב את הנתבע, על התובע להוכיח כי זכאי לשכר טרחה ראוי ומהו.
54. מדובר בתיק נזיקין שבו הוסכם על תשלום מתוך הסכומים שייפסקו. ניהול התיק טרם הסתיים. לפיכך אני קובעת כי התובע יהא זכאי למחצית משכר הטרחה המוסכם בין הצדדים קרי 10%, בהתאם לפסק דין שיינתן בסופו של יום. ככל שהתביעה תדחה או תמחק, לא יהא זכאי לשכר טרחה כלל. הנתבע יודיע לתובע בדואר רשום עם אישור מסירה, בתוך 21 ימים מיום קבלת פסק דין בתביעה ויעביר לו העתק הימנה. בידי התובע תשלום עודף בסך 10,000 ₪. סכום זה יבטיח את תשלום שכר הטרחה ככל שיהא כזה.
ג. התביעה בגין נזק שבר הרניה (ת.א 191269/02)
55. התובע טוען כי בתיק זה הציע בית המשפט הצעת פשרה ע"ס 668,038 ₪, כשלאחר ניכוי תקבולי המל"ל והרשלנות התורמת של הנתבע עמדה ההצעה על 344,019 ₪. לכן ובהתאם להסכם בין הצדדים, שכר טרחת התובע יעמוד על 17% בתוספת מע"מ כחוק, קרי 58,483 ₪ בתוספת מע"מ. נעשתה בתיק עבודה רבה, הוגשו שתי חוות דעת רפואיות, הוגשו בקשות, התנהלו קדמי משפט וישיבת הוכחות, הוגשו תצהירים.
הנתבע טוען כי התובע לא הופיע בבית המשפט לקבלת הצעת הפשרה אלא מסתמך על מכתב ב"כ המעביד מיום 13.6.07. במכתב זה מצוין שמהסכום שהוצע יש לנכות את תשלומי המל"ל וכן 50% רשלנות תורמת. הצעה זו כלל לא הועברה לנתבע. ממילא, הנתבעים דחו את ההצעה. תגמולי המל"ל שהנתבע קיבל ועתיד לקבל בגין הנכות נשוא התביעה קרובים לסך שהציע בית המשפט, 668,038 ₪, כך שהתביעה נבלעת כמעט כולה. מה גם שההצעה נדחתה ע"י הצד השני. לפיכך, לא היתה כדאיות בניהול התביעה והושגה הסכמה על דחייתה ללא צו להוצאות (סע' 44 לתצהירו).
56. לא ברור לי כיצד, מחד, התובע נסמך בתיק השמיעה על שכר הטרחה של 25,000 ₪ שהוסכם במקרה של הפסקת יצוג ומאידך, בתיק ההרניה, נסמך על הצעת בית המשפט לפשרה, שלא התקבלה. אם קבע שכר טרחה מוסכם למקרה של הפסקת יצוג, אינו יכול להסתמך על הצעת בית המשפט. ממילא, לצורך קביעת שכר הטרחה, לא ניתן להסיק מאומה מהצעה בלבד, שלא התגבשה לכדי הסכמה.
57. משקבעתי כי האמור בהסכם ביחס לשכר טרחה מינימלי במקרה של הפסקת יצוג אינו מחייב את הנתבע ומשקבעתי כי הנתבע הפסיק את ייצוגו בידי התובע בנסיבות שאינן מהוות הפרת הסכם, על התובע להוכיח כי זכאי לשכר טרחה ראוי ומהו.
58. מכתב התביעה עולה כי המומחה מטעם הנתבע קבע כי נותרו לו 15% נכות (סע' 10 לכתב התביעה (נספח 30-31). נראה כי מומחה מטעם המעביד קבע לנתבע 0% נכות, כך עולה מתחשיב הנזק של הנתבעים (נספח 64 להודעת התובע). אין מחלוקת כי הנתבע קיבל ומקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. לפיכך החלטתו של הנתבע להסכים לדחיית התביעה ובלבד שלא יחויב בהוצאות, נראית סבירה ובוודאי לא כהחלטה שנועדה להביא לשלילת שכר הטרחה מהתובע. משכך, אין מקום לחייב הנתבע בתשלום שכר טרחה לתובע בגין תיק זה.
סיכום
59. התנהלותו של התובע מול הנתבע מעוררת בעייתיות. קבלת כספים עבור לקוח, ללא עדכונו ותוך הכחשת קבלתם, כשהלקוח מנסה לברר גורלם, מהווה מעשה חמור ביחסי עורך דין לקוח. בנסיבות אלה, זכאי היה הנתבע להפסיק את ייצוגו בידי התובע.
60. התובע התקשר עם הנתבע בהסכם שלפיו שכרו מותנה בתוצאות טיפולו. כך, התובע נטל סיכון כי התביעות תדחנה או שייפסקו בהן סכומים נמוכים, מחד, ומאידך, את הסיכוי כי ייפסקו סכומים ניכרים. אין הוא יכול להלין על הנתבע במקרה שהסיכון אותו לקח התממש.
61. משהתביעה למעשה נדחתה, או לפחות ברובה המכריע ולאור התנהלות התובע, ישא התובע בהוצאות הנתבע בסך 15,000 ₪, סכום העומד על כ- 15% מסכום התביעה.
62. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.
הסכום יושלם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, י' ניסן תשע"א, 14/04/2011, בהעדר הצדדים.
תקציר + פסק-דין מלא - מתוך אתר "פדאו"ר של לשכת עוה"ד :
תא 16603-12-08 עו"ד פואד חיר נ' מאיר סופר (שלום - עכו, שושנה פיינסוד-כהן) 14/04/2011
28/04/2011 14:38:59
שכר טרחת עורך דין | הסכם שכר טרחת עורך דין | חובות עורך הדין כלפי הלקוח - בית המשפט דחה תביעה לתשלום שכר טרחה של עורך דין כנגד לקוחו, וקבע כי התנהלותו של התובע היתה לכל הפחות, חסרת תום לב.
נקבע כי חזקה היא שאדם החותם על מסמך קרא אותו והבין את משמעות התחייבותו, אולם חזקה זו אינה יכולה לקום כשמדובר במסמך שאינו קריא. עוד נקבע כי על עורך הדין לעדכן את הלקוח בדבר הסכומים שנגבו עבורו בפועל ולהפחיתם מכל חוב שכר טרחה אותו הוא מייחס ללקוח והסתרת המידע האמור מהווה הפרת אמון.
הנתבע שכר את שרותיו של התובע לצורך ייצוג משפטי. התובע הגיש שלוש תביעות בעניינו של הנתבע, האחת לבית הדין לעבודה, בה נתבעו זכויות הנובעות מיחסי עובד מעביד וזכויות עקב הפיטורים ושתיים לבית משפט השלום בגין נזקי גוף שנגרמו לנתבע במסגרת עבודתו.
לאחר שניתן פסק דין בתביעת הפיטורים, ביקש הנתבע להעביר את הטיפול בענייניו מהתובע לעורך דין אחר.
לטענת התובע, הסיבה היחידה לכך שהנתבע ביקש להפסיק את הייצוג היא כי התובע דרש ממנו תשלום שכר טרחתו לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה. נטען כי הנתבע נהנה מייצוג משפטי מקצועי ואיכותי, וכשקיבל כתוצאה מהטיפול כספים ונדרש לשלם את שכר הטרחה המתחייב, הפסיק את הייצוג במטרה להתחמק מתשלום.
לטענת הנתבע, התובע נהג ברשלנות בטיפול, וזאת כאשר התובע פיצל את התביעה כנגד המעביד לשני תיקים, ללא כל הצדקה. כמו כן, נטען כי התובע נהג בנתבע באופן מחפיר, ואף גזל ממנו את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין שנפסקו לטובתו במסגרת תביעת הפיטורים שהגיש.
בית המשפט קבע:
בית המשפט עיין בהסכם שכר הטרחה וציין כי חלקו מודפס וחלקו כתוב בכתב יד לא קריא לחלוטין. נקבע כי חזקה היא שאדם החותם על מסמך קרא אותו והבין את משמעות התחייבותו, אולם חזקה זו אינה יכולה לקום כשמדובר במסמך שאינו קריא. בית המשפט השווה את הדבר לחתימה של אדם שאינו מבין שפה זרה על מסמך באותה שפה. לפיכך, נקבע כי יש משמעות לחתימה רק אם מוכח שהובהר לחותם תוכנו האמיתי והנכון של המסמך בטרם חתימתו.
עוד נקבע כי האמור בסעיף ה"הערות", בקביעה לפיה במקרה של הפסקת ייצוג ישולם סכום קבוע בסך 25,000 ש"ח, חורג מהמקובל ביחס לקביעת שכר טרחה בתיקי נזיקין. שכן, מקובל על ידי בתי המשפט לפסוק שכר טרחה בשיעור של 20% מסכום הפיצוי וזאת לאחר מלוא הטיפול בתיק כולל שמיעת ראיות. לפיכך, נקבע כי הנטל על התובע להראות שהסביר לנתבע את משמעות הסעיף ושהנתבע חתם עליו לאחר שהבינו ולאחר שהבין את ההיגיון הכלכלי או אחר העומד מאחורי תניה זו.
באשר לטענה כי התובע לקח לכיסו את שכר טרחת עורך הדין שנפסק לנתבע על ידי בית הדין לעבודה, נקבע כי שכר טרחת עורך דין נפסק לטובת בעל הדין ולכן שייך לבעל הדין. אמנם, הצדדים יכולים להסכים כי הוצאות שנפסקו ייגבו על ידי עורך הדין על חשבון שכר טרחה, אך הדבר מחייב הסכמה מפורשת של הלקוח.
עוד נקבע כי גם אם יש סיכום כללי בעניין זה בהסכם שכר הטרחה, הרי שעל עורך הדין לעדכן את הלקוח בדבר הסכומים שנגבו בפועל ולהפחיתם מכל חוב שכר טרחה אותו הוא מייחס ללקוח. הלקוח לא יכול לדעת מראש וללא עדכון בזמן אמת מצד בא כוחו, אודות כספים שהתקבלו לידיו. במקרה דנן, לא זו בלבד שלא הוכחה הסכמת הנתבע לגביית הכספים על ידי התובע, אלא שהתנהלותו של התובע, שהכחיש כי קיבל כספים כלשהם וממילא לא קיזזם משכר הטרחה, אינה עולה בקנה אחד עם חובתיו כלפי לקוחו. נקבע כי הסתרת מידע מהלקוח בדבר כספים שהתקבלו לזכותו וגבייתם ללא ידיעתו, מהווה, לכל הפחות, הפרה של אמון זה.
לבסוף, נקבע כי במקרה דנן, הנתבע הפסיק את ההתקשרות עם התובע בנסיבות בהן יסוד האמון שלו בתובע נשמט כליל, ולפיכך היתה לכך הצדקה אובייקטיבית והתובע נהג שלא כדין. על כן, בית המשפט קבע כי הנתבע לא הפר את הסכם שכר הטרחה עם התובע ואינו חייב בפיצויי ציפייה או קיום.
התביעה נדחתה.
בשם התובע: לא צויין; בשם הנתבע: אליוב אביגדור.
בית משפט השלום בעכו ת"א 16603-12-08 חיר נ' סופר בפני כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן תובע פואד חיר, עו"ד נגד נתבע מאיר סופר ע"י ב"כ עוה"ד אליוב אביגדור
פסק דין
1. לפני תביעה על סך 98,492 ₪ אותם תובע עו"ד פואד חיר מהנתבע, מר מאיר סופר, כשכר טרחה עבור טיפול משפטי בענייניו.
רקע עובדתי
2. במהלך שנת 2002 שכר הנתבע את שרותיו של התובע לצורך ייצוג משפטי. הסכם שכר הטרחה ויפוי הכח עליהם חתם הנתבע, נושאים תאריך 18.2.02.
3. התובע קיבל על עצמו הטיפול במספר עניינים, כולם מול מעבידתו לשעבר של הנתבע (להלן: "המעביד") - זכויות הנתבע עקב פיטוריו וכן נזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו. הצדדים חילקו את הנזקים לשני נושאים שהוגדרו "נזקי שמיעה" ו"נזקי הרניה" וכך נתייחס אליהם. הנתבע טוען כי תחילה דובר על נזקי גוף בלבד ובהמשך הוספה התביעה בנושא הפיטורים.
4. התובע הגיש שלוש תביעות בעניינו של הנתבע - האחת לבית הדין לעבודה, בה נתבעו זכויות הנובעות מיחסי עובד-מעביד וזכויות עקב הפיטורים (עב' 3163/02) ושתיים לבית משפט השלום בת"א - אחת בה נתבעו פיצויים בגין נזקי השמיעה (ת.א 191270/02) והשניה בה נתבעו פיצויים בגין נזקי ההרניה (ת.א 191269/02).
5. בית הדין לעבודה נתן פסק דינו ביום 27.4.06 וחייב את המעביד לשלם לנתבע 58,507 ₪.
6. לאחר מכן ביקש הנתבע להעביר את הטיפול בענייניו מהתובע לעו"ד אחר. התביעות שנוהלו בבית משפט השלום לא הסתיימו באותו שלב.
7. אין מחלוקת כי הנתבע חתם על הסכם שכר הטרחה וכי הסכים לתשלום שכר טרחה מותנה בתוצאת התביעה אשר חושב באחוזים.
המחלוקות
8. הצדדים חלוקים בשאלה האם נוסח הסכם שכר הטרחה עליו חתם הנתבע היה במעמד החתימה זהה לנוסח אשר צורף לתביעה והוצג בבית המשפט. התובע טוען כי מדובר באותו מסממך ותוכנו זהה. הנתבע לעומת זאת טוען כי הוספו לו תוספות לאחר שחתם עליו. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם נכללת בהסכם שכר הטרחה הערה לפיה מוסכם שבמקרה של הפסקת היצוג שכר הטרחה יהא 25,000 ₪ בכל תביעה. הנתבע טוען כי תניה זאת לא היתה בהסכם כשחתם עליו ומעולם לא הסכים לכך.
9. קיימת מחלוקת בין הצדדים גם ביחס לתשלומים ששולמו - לטענת התובע, שילם לו הנתבע סך של 10,000 ₪ בלבד, וכשדרש תשלום נוסף, לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה, סרב הנתבע לשלם והפסיק את היצוג בשתי התביעות שנותרו תלויות ועומדות.
לטענת הנתבע, מעבר לסכום של 10,000 ₪ ששילם לתובע, התובע גבה סכום נוסף של 10,000 ₪ שנפסקו כהוצאות באחת התביעות. כשפנה לתובע בעניין זה, הכחיש התובע קבלת התשלום.
10. אופן החישוב של שכר הטרחה המגיע לתובע בשלושת התיקים, גם הוא במחלוקת. טענותיהם של הצדדים יפורטו בהמשך ביחס לכל תיק. יצויין כי התובע דורש את תשלום כל הסכומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.2.02.
11. הצדדים חלוקים באשר לרקע להפסקת היצוג - התובע טוען כי הסיבה היחידה לכך שהנתבע ביקש להפסיק את היצוג היא כי התובע דרש ממנו תשלום שכר טרחתו לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה. הנתבע נהנה מיצוג משפטי מקצועי ואיכותי, וכשקיבל כתוצאה מהטיפול כספים ונדרש לשלם את שכר הטרחה המתחייב, הפסיק את היצוג במטרה להתחמק מתשלום. בכך נהג בחוסר תום לב.
הנתבע טוען שהתובע נהג ברשלנות בטיפול - הנתבע ביקש לטפלו בתביעת נזקי גוף כלפי אותו מעביד, כשהתובע פיצל את התביעה לשני תיקים, ללא כל הצדקה. לפני הגשת התביעות היה על הנתבע לבדוק מה צפוי להתקבל בתיקים, בהתחשב בתקבולי המל"ל אך הוא לא עשה זאת. בדיקה כזו היתה מראה כי הגשת התביעות אינה כדאית. שני התיקים החלו להתנהל בשנת 2002 ולא הסתיימו בשל התנהלות התובע. כמו כן התובע נהג בנתבע באופן מחפיר - לא היה נותן לו לדבר, לא אפשר לו לפגוש אותו כשאחר 5 דקות לפגישה, למרות שהגיע מנתניה לעכו במיוחד, היה קצר רוח ושינה את העובדות שהוצגו בפניו באמירה שאם לא יוצגו העובדות כפי שאמר, לא יזכה הנתבע לקבל כספים ואז יצטרך לשלם לתובע כספים.
בנוסף, התובע גזל כספים מהנתבע, כשגבה הוצאות בסך 10,000 ₪ שנפסקו לטובתו באחד התיקים.
הראיות
12. התובע הגיש תצהיר, ללא נספחים והפנה לנספחי התביעה. ביום 11.11.09 הגיש הודעה על צרוף הנספחים לתצהיר. הנתבע הגיש תצהירו, הצדדים נחקרו וסיכמו טענותיהם בע"פ.
דיון
הסכם שכר הטרחה
13. התובע צרף לתצהירו שני הסכמי שכר טרחה - הסכם מיום 18.2.02 (נספח 2 לתצהירו) ומיום 16.7.06 (נספח 4 לתצהירו). אין מחלוקת בין הצדדים שההסכם הרלבנטי למחלוקת שלפניי הוא ההסכם הראשון. לא הובהרו נסיבות חתימת ההסכם השני ולמה הוא מתייחס והתביעה אינה נסמכת עליו. לפיכך אתייחס להסכם הראשון בלבד (להלן: "ההסכם" ו/או "הסכם שכר הטרחה").
14. עיון בהסכם מעלה כי חלקו מודפס וחלקו כתוב בכתב יד לא קריא לחלוטין. אין מחלוקת כי מדובר בכתב ידו של התובע (עדות התובע עמ' 5 ש' 10-11).
15. עיינתי בהסכם ולא הצלחתי לקרוא את מה שנרשם בו, ולו באחד מהסעיפים. כל שניתן לקרוא בצורה ברורה הוא את התאריך ומס' ת.ז של הלקוח. לגבי השם ניתן, בניחוש מושכל, להבין שהכוונה היא לנתבע.
16. הכתוב בסעיף "מהות הטיפול", אינו ברור כלל. לשיטת התובע נכתב בו: "פ.פ מהמעביד/ת.נ. (3)", כך צוטט חלק זה מהסכם שכר הטרחה בתצהיר התובע (סע' 2 לתצהיר). סעיף זה נעדר מהסכם שכר הטרחה כפי שהוא מובא בכתב התביעה. לאור הניסוח הלאקוני, אף אם יכול היה הנתבע לקרוא את מהות הטיפול, ספק בעיני אם יכול היה להבין כוונתו או משמעותו.
17. חזקה כי אדם החותם על מסמך קרא אותו והבין את משמעות התחייבותו, אולם חזקה זו אינה יכולה לקום כשמדובר במסמך שאינו קריא. דומה הדבר לחתימה של אדם שאינו מבין שפה זרה על מסמך באותה שפה. יש משמעות לחתימה רק אם מוכח כי הובהר לחותם תוכנו האמיתי והנכון של המסמך טרם חתימתו. היחיד שיכול היה להקריאו לנתבע הוא התובע, שיש לו אינטרס ברור בחתימת הנתבע על המסמך. התובע לא טען שהמסמך הוקרא לנתבע טרם חתם עליו. לא ברור לי מדוע בעידן הממוחשב בו אנו מצויים, לא ניתן להדפיס את המסמך, מדובר במסמך קצר, בעל חשיבות רבה, שכתב ידו של התובע אינו מאפשר לקוראו כלל. כמו כן לצידו של התובע ודאי יש עובדים נוספים המשרתים במשרדו ויכולים לסייע לו בכך במידת הצורך.
18. אמנם הסכם שכר הטרחה אינו קריא, אך הנתבע מודה כי הסכים ששכר הטרחה ישולם באחוזים מהתקבולים בפועל. הוא לא טען כי הוסכם בדבר אחוזים שונים מאלה שנכללו בהסכם שכר הטרחה. ההסכם קובע בסעיף "שכר הטרחה המוסכם בסך": "שכר הטרחה המוסכם בסך עד 20% + מע"מ מכל תקבול..." (כתוב בכתב יד, הודפס במסגרת התביעה והתצהיר) האחוזים מפורטים במסגרת סעיף "התנאים המיוחדים", והם - 15% במקרה של פשרה, 17% לאחר קד"מ ראשון, 20% במקרה של פסק דין והכל בתוספת מע"מ.
לפיכך, אני קובעת כי הצדדים הסכימו על תשלומים מתוך תקבולים בפועל, בהתאם לאחוזים שפורטו לעיל.
19. לשיטת התובע במסגרת סעיף "הערות" בהסכם שכר הטרחה נכללה הסכמה לפיה במקרה של הפסקת הייצוג שכר הטרחה יעמוד על 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בכל תביעה. הנתבע טוען כי סעיף זה הוסף לאחר חתימתו על הסכם שכר הטרחה. בחקירתו של התובע הפנה אותו ב"כ הנתבע לפסקי דין שונים מהם עולה, לשיטתו, כי נקבע, לא אחת, כי התובע נהג בדרך פסולה זו במקרים נוספים.
20. האמור בסעיף ה"הערות" , בקביעה לפיה במקרה של הפסקת יצוג ישולם סכום קבוע בסך 25,000 ₪, חורג לטעמי מהמקובל ביחס לקביעת שכר טרחה בתיקי נזיקין. שכן, מקובל עלידי בתי המשפט לפסוק שכר טרחה בשעור של 20% מסכום הפיצוי וזאת לאחר מלוא הטיפול בתיק כולל שמיעת ראיות. כלומר מדובר בסכום השווה בערך לסכום הוצאות שכר טרחה שיפסוק בית המשפט לאחר שיפסוק פיצוי בשעור של 125,000 ₪ בכל תיק. לא הוכח לפני כי זה סכום הפיצוי שהיה צפוי להתקבל בכל אחד מן התקיים. כמו כן אזכיר כי דמובר על סכום דביר לאחר עבודה מלאה. לפיכך, הנטל על התובע להראות כי הסביר לנתבע את משמעות הסעיף וכי חתם עליו לאחר שהבינו ומה ההגיון הכלכלי ו/או אחר העומד מאחורי תניה זו.
21. איני מוצאת לנכון להכריע בשאלה האם הרשום בסעיף ה"הערות" היה בהסכם במועד חתימתו של הנתבע עליו או הוסף במועד מאוחר יותר, זאת שכן אף אם הכתוב נמצא בהסכם שכר הטרחה המקורי, הרי, שכאמור, מדובר בהסכם בלתי קריא שלא ניתן להסיק כי הנתבע התכוון להתקשר בו ומשכך אין משמעות לחתימתו עליו, אלא אם מוכח כי הוסבר לו תוכנו של המסמך עליו הוא חותם, ועניין זה לא הוכח. זאת במיוחד לאור הקביעה החריגה בסעיף ביחס למקובל. רק לאור הודאתו של הנתבע כי הסכים על תשלום שכר טרחה באחוזים, מצאתי לנכון לקבוע כי הסכמת הצדדים בעניין זה היא כפי שנכתב בהסכם. בעניין סעיף ה"הערות", אף לא נטען כי הוסבר או הוקרא לנתבע האמור בסעיף, לפיכך איני מוצאת כי הסכים לאמור בו. איני מקבלת את דברי התובע כי האמור בהסכם הוסכם לאחר מו"מ אינטנסיבי עם הנתבע (עמ' 5 ש' 13). זאת, במיוחד לאור העובדה שספק בעיני אם הובהרה לנתבע משמעות פיצול תביעת נזקי הגוף לשתי תביעות נפרדות כך שבכל אחת מהן יצטרך לשלם בנפרד את שכר הטרחה.
22. לאור כל האמור איני מקבלת את טענת התובע לפיה קיימת תניה תקפה בהסכם שכר הטרחה כי במקרה של הפסקת יצוג ישלם הנתבע סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בכל תביעה.
23. למעלה מהצורך אוסיף, כי גם אם הייתי נותנת תוקף לאמור בסעיף ה"הערות", הרי שיש ליישמו בתום לב ובסבירות. כך, לא מצאתי הסבר מקצועי הגיוני להפרדת תביעות נזקי הגוף של הנתבע נגד המעביד לשתי תביעות נפרדות. התובע הסביר שיקוליו לפיצול התביעה לשניים:
"השיקולים המקצועיים לפיצול התביעה לשניים היא השיקול הפונקציונאלי לאבחן בין המוגבלות הפונקציונאלית בנושא הטנטון והחשיפה לרעש מזיק לבין הנזקים בגין אי היכולת להרים על פי תורת המיקרו טראומה להרים חפצים כבדים. הכאב והסבל שונה. סוג התפקודיות הפונקציונאלית שונה, עקרון הגולגולת הדקה, עיקרי הטיעון המשפטיים השונים מתיק לתיק. איכות הפגיעה כאשר הפגיעה האקוסטית היא פחותה... ויש לי עוד הרבה שיקולים" (עמ' 6 ש' 18-23).
24. אף אם סבר התובע כי יש הגיון מקצועי בפעולה זו ודעתי אינה כדעתו, היה עליו להבהיר לנתבע כי באפשרותו לתבוע את המעביד בגין מלוא נזקיו במסגרת תביעה אחת וכי בפיצול התביעות לשתיים הוא מכפיל את שכר הטרחה שהתחייב לשלם לתובע במקרה של הפסקת יצוג. לא מצאתי כי הדברים הוסברו לנתבע.
25. לפיכך, גם אם הייתי נותנת תוקף לאמור בסעיף ה"הערות", לכל היותר, הייתי מוצאת לנכון לחייב הנתבע בסכום אחד בלבד עבור שתי התביעות הנפרדות בגין נזק גוף.
מהו הסכום אותו גבה התובע בפועל כשכר טרחה
26. אין מחלוקת כי הנתבע שילם לתובע 10,000 ₪ מכיסו כשכר טרחה. הייתה מחלוקת בשאלה האם גבה התובע 10,000 ₪ נוספים שנפסקו כהוצאות לטובת הנתבע, כך שהסכום הכולל אותו גבה עומד על 20,000 ₪, כגרסת הנתבע, או שמא לא גבה התובע סכום נוסף מעבר ל- 10,000 ₪ ששילם לו הנתבע.
27. בכתב התביעה ובתצהירו התובע טוען כי הסכום היחיד ששולם לו כשכר טרחה הוא 10,000 ₪ (סע' 6 לכתב התביעה סע' 5 לתצהיר). זהו הסכום היחיד אותו הוא מפחית מחובו הנטען של הנתבע כלפיו.
28. בכתב ההגנה ובתצהירו מעלה הנתבע את הטענה לפיה קיים חשש בליבו כי סכום נוסף של 10,000 ₪ שנפסקו כהוצאות לזכותו, נגבו ע"י התובע, שאף פתח תיק הוצאה לפועל לגבייתן (סע' 8ג', 46-52 לכתב ההגנה, סע' 13ג', 51-57 לתצהיר).
29. לתצהיר הנתבע מצורפת תכתובת בין בא כוחו לבין התובע. במסגרת תכתובת זו מעלה ב"כ הנתבע, בין היתר, תהיות ביחס לסכום ההוצאות שנפסקו. במכתבו לתובע מיום 4.9.08 כותב:
"אבקשך להודיעני בחוזר כדלקמן....מה עלה בגורלם של ה- 10,000 ₪ שהופקדו ע"י הנתבעים עפ"י החלטת בית המשפט?" (נספח ג' לתצהיר הנתבע, הוגש יחד עם אישור משלוח בפקס' לתובע).
בתשובתו של התובע מאותו יום משיב,בין היתר:
"לא ברור לח"מ על איזה סך של 10,000 ₪ כב' שח!!" (נספח ד' לתצהיר הנתבע).
במכתב ב"כ הנתבע מיום 8.9.08, משיב ב"כ הנתבע:
"עניין ה- 10,000 ₪ שהופקדו ע"י הנתבעים עפ"י החלטת בית המשפט ומוזכר במכתבי הקודם יבדק על ידי, למרות העובדה שהמסמכים נמצאים בידך. בתום בדיקתי אשוב ואפנה אליך בעניין זה". (סע' 8 למכתב נספח ה' לתצהיר הנתבע)
30. דהיינו, מכתב התביעה, תצהיר התובע ותשובותיו לב"כ הנתבע במכתבים שהוחלפו בין הצדדים עובר להגשתה, עולה כי התובע מכחיש חד משמעית וברורות קבלת הסכום של 10,000 ₪ שהופקדו כהוצאות.
31. לתצהיר התובע עצמו צורף מכתבו של ב"כ הנתבע מיום 21.1.09, שצורף לבקשת הרשות להתגונן שהגיש בתיק זה, בו נכתב: "ניתנת לך בזאת הודעה לפי כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין כי יש בכוונת מרשי להגיש נגדך תביעה משפטית בגין כספים שגזלת ממנו" (נספח 4 להודעה על נספחים). מכתב זה הועבר לתובע לפני שהגיש תצהירו (התצהיר הוגש ביום 30.3.09) ולמרות זאת בתצהירו אין התייחסות ברורה לכספים אלה. בסע' 29 לתצהירו טוען כי טענת ה"גזל" של הנתבע היא "חצופה", גם בסע' 31 מתייחס התובע לטענת הנתבע לפיה קיבל כספים נוספים כטענה בלבד ואינו מודה בקבלתם. והחשוב מכל - התובע אינו מפחית את הסכום מהסכומים אותם תובע מאת הנתבע.
32. בחקירתו הנגדית הודה התובע לראשונה, ברורות, כי קיבל את הסך השנוי במחלוקת:
"ש. כמה כסף קיבלת ממר סופר על שרותייך?
ת. מעבר להוצאות בטול פסה"ד שניתן בתביעת ההרניה ששם ניתן פסה"ד, בסך 10,000 ₪ בערך. באשר להוצאות אלו ישנה המחאת זכות וקיזוז בלתי חוזר של הנתבע ונזקפו כשכ"ט בגין בטול פסה"ד בתביעת ההרניה בלבד והיא לא קשורה לסכומים נשוא התביעה ובנוסף לסכום ההוצאות עבור חוו"ד, אגרות בימ"ש...שולם סכום ההוצאות על פי החשבונית 6,350 ₪ לפי חשבונית קבלה 2526 וסך 10,000 ₪ בתביעת בית הדין לעבודה לא שולמה אגורה שחוקה אחת נוספת.
ש. הסכומים שקיבלת הם - 10,000+6,350 ?
ת. הסך שקיבלתי למעט הוצאות 10,000 ₪ כולל מע"מ
ש. איפה החשבונית?
ת. צורפה.
ש. קיבלת 10,000 ₪ שכ"ט?
ת. קיבלתי 10,000 ₪ על חשבון שכ"ט.
ש. את ה- 10,000 ₪ שחברת הבטוח שילמה כהוצאות לאן הלכו?
ת. הצהרתי בצורה מפורשת, לקחתי את זה כשכ"ט. אלה לא אותם 10,000 ₪.
...
ש. קיבלת 10,000 ₪ או 20,000 ₪?
ת. אני קיבלתי רק 10,000 ₪ והסברתי קודם שבבקשה לבטול פס"ד שניתנה בתביעת הרניה, נפסק סכום של 10,000 ₪ הוצאות שאותם קיבלתי על פי הסכם עם התובע כהוצאות בטול פס"ד. מפנה לתצהיר שצורף. השיק של 10,000 ₪ כהוצאות בטול פס"ד משוך מחברת הבטוח...." (עמ' 5 ש' 14-עמ' 6 ש' 2).
(הדגשה שלי- ש.פ.כ.)
33. בחקירתו הנגדית של התובע הודה, לראשונה, בכך כי בידיו 20,000 ₪, לרבות אותן הוצאות בסך 10,000 ₪ שהכחיש קבלתם. הוא העלה, לראשונה, גם טענה לפיה קיימת המחאת זכות וקיזוז מצד הנתבע אליו ביחס להוצאות אלה. מסמך שיכול ללמד על המחאת זכות או קיזוז שכאלה, לא הוצג. טענת הקיזוז אף לא הועלתה בהתכתבויות שקדמו לתביעה, בכתב התביעה או בתצהיר וממילא מהסכום הנתבע לא הופחת סכום ההוצאות שבקבלתן הודה התובע.
34. שכר טרחת עורך דין נפסק לטובת בעל הדין ושייך לבעל הדין (ראה ת.א (מחוזי חיפה) 775/08 איאד חוסין נ' עו"ד בסטוני חסאן (1.2.09), המפנה אל תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 545; ע"א 495/59, ע"א 496/59 בנק למלאכה בע"מ נ' בית חרושת ליהלומים מרגלית בע"מ פ"ד י"ד 459, 465; ע"א 309/59 חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב פ"ד יד 1121 בעמ' 1137). אמנם, הצדדים יכולים להסכים כי הוצאות שנפסקו ייגבו ע"י עורך הדין על חשבון שכר טרחה, אך הדבר מחייב הסכמה מפורשת של הלקוח. גם אם יש סיכום כללי בעניין זה בהסכם שכר הטרחה (בעניין שלפניי לא ניתן להבין, בהיותו של ההסכם בלתי קריא, האם כלל הוראה בעניין זה אם לאו), הרי שעל עורך הדין לעדכן את הלקוח בדבר הסכומים שנגבו בפועל וכמובן להפחיתם מכל חוב שכר טרחה אותו הוא מייחס ללקוח. הלקוח לא יכול לדעת מראש וללא עדכון בזמן אמת מצד בא כוחו אודות כספים שהתקבלו בידיו. במקרה שלפניי, לא זו בלבד שלא הוכחה הסכמה כאמור, התנהלותו של התובע, שהכחיש כי קיבל כספים כלשהם וממילא לא קיזזם משכר הטרחה לו הוא טוען, אינה עולה בקנה אחד עם חבותיו כלפי לקוחו, הנתבע.
35. יחסי עו"ד לקוח הם יחסי אמון בלי מצרים (ע"א 2008/07 נירה לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל באמצעות עזבונו (14.2.11), המצטט מתוך עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י 1720, 1730 (1956)).
הסתרת מידע מהלקוח בדבר כספים שהתקבלו לזכותו וגבייתם ללא ידיעתו, מהווה, לכל הפחות, הפרה של אמון זה. למעשה, עד למועד חקירתו בפניי, הכחיש התובע התנהלות שכזו וכל שהיה לנתבע הוא חשש, שמסתבר כי היה מבוסס.
36. לאור כל האמור אני קובעת כי התובע קיבל סך כולל של 20,000 ₪ כשכר טרחה עבור טיפול בענייניו של הנתבע.
נסיבות הפסקת היצוג
37. הנתבע בתצהירו מפרט את היחס לו קיבל מהתובע, התעלמות, שרירותיות ועוד, בעוד שהתובע טוען לטיפול מקצועי. איני מוצאת להכריע בטענות אלה שכן עצם העובדה שהתובע קיבל כספים בסכום ניכר במסגרת טיפולו בענייני הנתבע, מבלי שעדכן את הנתבע והכחיש קבלתם כשנשאל בעניין, מצדיקה, לכשעצמה, הפסקת היצוג.
הנתבע הבהיר כי לראשונה נודע לו אודות כספי ההוצאות בסמוך להגשת כתב ההגנה. ככל הנראה הדברים עלו מבירורים שערך בא כוחו הנוכחי בתיק ולא היו ידועים לו במועד הפסקת היצוג (סע' 46 ואילך לכתב ההגנה). ברי כי לו היו הדברים ידועים לנתבע בזמן אמת, היו מהווים טעם נוסף, שדי בו לבדו, להצדיק החלטתו להפסיק ההתקשרות עם התובע. העובדה שהתובע הצליח להעלים המידע מהנתבע עד למועד חקירתו בפניי, אינה צריכה לעמוד לזכותו, כי אם ההיפך הגמור מכך.
אף אם לא ידע הנתבע בפועל על כך שהתובע לקח מכספיו, משמתברר, בדיעבד כי התובע פעל כך, תוך הפרת חובותיו כלפי הנתבע, יש בכך להצדיק החלטתו של הנתבע להפסיק את הטיפול, יהיו הסיבות המקוריות להחלטתו אשר יהיו.
38. לאור כל האמור אני קובעת כי הנתבע הפסיק את ייצוגו בידי התובע בתום לב בנסיבות בהן לא היה עוד יסוד לאמון בתובע.
שכר הטרחה המגיע לתובע בעבור היצוג המשפטי
39. באשר לאפשרות הפסקת יצוג במהלך טיפול משפטי בפסק הדין בעניין ע"א 136/92 בייניש-עדיאל ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מ"ז (5) 114 נקבע:
"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבהקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן...עקב הרב גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוונטים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי."
בע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (2007) הוסיף בית המשפט העליון והבהיר:
"אין לראות, לטעמנו, את הפסקת ההתקשרות על ידי סורוצקין כהתנהגות העולה בקנה אחד עם חובתו לנהוג בתום לב כלפי המערערים. כפי שעולה מקביעת בית המשפט קמא, הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים. לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון, אותו ביקשה הלכת ביניש-עדיאל לשמר, אבד. אמנם, יטען הטוען כי במקום בו לקוח מבקש להשתחרר מהסכם עם עורך דינו, אפילו הדבר אינו נובע מאי שביעות רצונו מתיפקודו של עורך הדין, הרי שממילא אבד יסוד האמון של אותו לקוח בעורך דינו. לנו נראה, כי פרשנות זו הינה הרחבה מוגזמת ולא רצויה של יסוד האמון עליו ראוי להגן. דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה".
בעניין קורפו נקבע כי הפסקת עבודתו של עורך הדין בנסיבות הספציפיות בהן לא היתה הצדקה לכך מהווה הפרת חוזה ולפיכך נפסקו פיצויי קיום לעורך הדין.
40. במקרה שלפניי, קבעתי כי הנתבע הפסיק את ההתקשרות עם התובע בנסיבות בהן יסוד האמון שלו בתובע נשמט כליל וניתן לקבוע באופן ברור כי היתה לכך הצדקה אובייקטיבית וכי התובע נהג שלא כדין. לפיכך, לא הפר הנתבע את החוזה עם התובע ואינו חייב בפיצויי ציפייה או קיום. נותר לבחון מהו שכר הטרחה המגיע לו בתיק שסיים את הטיפול בו וכן האם זכאי לתשלום שכר טרחה ראוי בתיקים בהם טיפולו טרם הסתיים ומהו.
א. התביעה בבית הדין לעבודה (עב' 3163/02)
41. התובע טוען כי יש לחשב את חובו של הנתבע כלפיו כך -
ביום 27.4.06 ניתן פסק דין סופי לפיו חויבה המעבידה לשלם לנתבע 58,507 ₪, בנוסף לסכום מחברת "אריה" בסך 47,465 ₪. בתיק זה קיבל הנתבע מספר תשלומים - סך של 30,417 ₪, 15,304 ₪, 15,416 ₪ וכן מחברת הביטוח אריה 47,465 ₪, סה"כ 105,972 ₪. הנתבע חייב לשלם לתובע 20% מהסכום שהתקבל, דהיינו 25,009 ₪, הוא שילם 10,000 ₪ בלבד ולכן נותר חייב את ההפרש בסך 15,009 ₪.
הנתבע טוען כי כל מה שקיבל מגולם בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה שפסק 58,507 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. בפועל קיבל הנתבע רק 35,000 ₪ ואינו יודע היכן יתרת הכסף. לכל היותר מגיע לתובע 20% מהסכום ששולם בפועל או מהסכום שנפסק. התובע אינו זכאי לתשלום מהסכומים שקיבל הנתבע מחברת הביטוח אריה וסכומים נוספים שהתקבלו לא כתוצאה מפסק הדין. התובע עצמו דרש במכתבו לנתבע סך של 5,400 ₪ בגין תביעה זו.
42. פסק הדין חייב את המעביד לשלם לנתבע סך של 58,507 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.01. יש לציין כי התביעה היתה על סך של כ- 500,000 ₪, דהיינו נפסקו כ- 10% מהסכום שנתבע. התובע דורש 20% מסך כולל של 105,972 ₪ אותם, לטענתו, קיבל הנתבע.
43. באשר לכספים ששולמו לנתבע שלא כתוצאה מהתביעה או הטיפול המשפטי שניתן לו, הרי שממילא לא קמה זכאותו של התובע לקבל אחוזים מאותם כספים. על התובע הנטל להראות כי התשלום הוא כתוצאה מטיפול שלו בעניין. הוא לא הרים נטל זה ביחס לכספים שטוען ששולמו לנתבע מחברת "אריה". למעשה, מהעתק השיק של חברת ביטוח "אריה" שצורף לנספחי תצהיר התובע (נספח 42 להודעתו המשלימה מיום 11.11.09) עולה כי השיק ע"ס 47,465 ₪ נמשך ע"י אריה ביום 3.2.02, דהיינו לפני שהחל התובע ביצוגו של הנתבע. מצורף גם תצהיר של הנתבע (מיום 30.8.02), המופנה לחברת אריה, בו מצהיר כי לא קיבל כל תשלום מפוליסת ביטוח המנהלים שלו ומבקש כי תוצא המחאה חדשה על מלוא הסכום לבא כוחו, התובע (נספח 49 להודעה).
איני מוצאת כי יש בכך כדי להקים זכות לתובע לקבל כספים מהנתבע בגין פדיון פוליסה זו, משאין כל טענה שחברת הביטוח סרבה להעביר לנתבע את הכספים לפני שנכנס התובע לתמונה ועולה, מהשיק שצורף לתצהירו, שאף הסכימה לשלם לו את כספי הפוליסה במלואם.
44. באשר לסכומים שקיבל הנתבע בפועל, מעבר לכספים מחברת אריה - התובע טוען כי מדובר בסך של 61,137 ₪ ( 30,417 ₪ + 15,304 ₪ + 15,416 ₪). במכתב דרישת התשלום של התובע לנתבע מיום 3.8.08 מציין כי הסך של 15,416 ₪ התקבל ממס הכנסה (נספח א' לתצהיר הנתבע). לא ברור לי מדוע יהא לתובע חלק בהם. אין המדובר בכספים הנובעים מטיפולו. התובע לא הציג ולו מסמך אחד לרשויות המס ממנו עולה כי היה צורך בטיפולו בקבלת הכספים או כי נעשה טיפול שכזה.
45. מנגד, הנתבע לא הבהיר כמה כספים קיבל ומתי. הוא טען כי לא קיבל את מלוא הסכום שנפסק, טען כי קיבל סך של 35,000 ₪ בלבד מהמעביד (עמ' 10 ש' 24-25). אלא שהנתונים נמצאים בידיו וראוי היה כי יוצגו במלואם.
46. התובע עצמו בדרישת התשלום ששלח לנתבע דרש סך של 5,400 ₪ בלבד, לאחר שערך את חישוביו בדבר המגיע לו, לאחר קיזוז 10,000 ₪ ששילם לו התובע (מכתב הדרישה מיום 3.8.08 נספח 35 לתצהיר התובע).
47. לאור כל האמור אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום 20% מתוך הסכומים שהתקבלו בידי הנתבע בעקבות טיפולו, ללא הסכומים מחברת "אריה" וממס הכנסה, קרי 30,417 + 15,304 = 45,721 ₪ 20% מסכום זה הינם 9,144 ₪. מסכום זה יש לקזז את הסך של 10,000 ₪ ששילם הנתבע כשכ"ט, דהיינו הנתבע נותר ביתרת זכות בסך של 855 ₪.
ב. התביעה בגין נזקי שמיעה (ת.א 191270/02)
48. התובע טוען כי עפ"י הסכם שכר הטרחה בעניין הפסקת היצוג, הנתבע חייב לו סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. התובע מציין כי בעניין זה התקיימו קדמי משפט, הוגשו תצהירים, היתה התכתבות, מפגשים, הוגשו תחשיבי נזק ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט שזיכה את הנתבע בנכות בגין חשיפתו לרעש וטנטון. הוגשו בקשות רבות בתיק.
הנתבע טוען כי התיק נוהל בצורה כושלת. התובע לא הופיע ולו פעם אחת לבית המשפט, ביקש בכל פעם שנציג המעביד יופיע בשמו. בישיבת קד"מ האחרונה שנוהלה בתיק הוצעה פשרה של 15,000 ₪ שהמעביד דחה. דהיינו, בגין תביעה שבית המשפט העריכה ב- 15,000 ₪ נתבע שכ"ט בסך 25,000 ₪ (סע' 38 לתצהיר הנתבע). במכתבו לנתבע התובע דרש סך של 10,000 ₪ בגין תביעה זו.
49. בעניין זה דורש התובע שכר טרחה לפי הקבוע בסעיף "הערות" בהסכם, קרי 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. במכתב הדרישה ששלח לנתבע דרש סך של 10,000 ₪ בלבד (נספח א' לתצהיר הנתבע).
50. התובע נשאל האם הופיע בתיק זה לדיונים, השיב שאינו זוכר, אינו יודע אם טענת הנתבע לפיה לא הופיע ולו לקדם משפט אחד נכונה, הסכים להמציא פרוטוקול של דיונים בהם הופיע (עמ' 6 ש' 6-14). לא הוצג כל פרוטוקול שכזה. במכתב הדרישה מציין כי התקיימו מספר קדמי משפט בתיק.
51. עפ"י המסמכים שצרף התובע עצמו נקבעו לנתבע 10% נכות בגין טנטון, מהם יש לייחס 8% לעבודתו אצל המעביד (חוו"ד צורפה כנספח 37).
52. בתיק זה נראה שהתובע אמור להרוויח מהפסקת הטיפול בתיק יותר ממה שיכול היה להרוויח בטיפול בו עד תום, שהרי כדי לקבל שכר טרחה בסך 25,000 ₪ במסגרת פסק דין, על פסק דין לפסוק לנתבע פיצויים בסך של 125,000 ₪.
53. כאמור לעיל, קבעתי כי היתה הצדקה להפסקת היצוג ע"י הנתבע וכי אין המדובר בהפרת ההסכם בין הצדדים. משקבעתי כי האמור בהסכם ביחס לשכר טרחה מינימלי במקרה של הפסקת יצוג אינו מחייב את הנתבע, על התובע להוכיח כי זכאי לשכר טרחה ראוי ומהו.
54. מדובר בתיק נזיקין שבו הוסכם על תשלום מתוך הסכומים שייפסקו. ניהול התיק טרם הסתיים. לפיכך אני קובעת כי התובע יהא זכאי למחצית משכר הטרחה המוסכם בין הצדדים קרי 10%, בהתאם לפסק דין שיינתן בסופו של יום. ככל שהתביעה תדחה או תמחק, לא יהא זכאי לשכר טרחה כלל. הנתבע יודיע לתובע בדואר רשום עם אישור מסירה, בתוך 21 ימים מיום קבלת פסק דין בתביעה ויעביר לו העתק הימנה. בידי התובע תשלום עודף בסך 10,000 ₪. סכום זה יבטיח את תשלום שכר הטרחה ככל שיהא כזה.
ג. התביעה בגין נזק שבר הרניה (ת.א 191269/02)
55. התובע טוען כי בתיק זה הציע בית המשפט הצעת פשרה ע"ס 668,038 ₪, כשלאחר ניכוי תקבולי המל"ל והרשלנות התורמת של הנתבע עמדה ההצעה על 344,019 ₪. לכן ובהתאם להסכם בין הצדדים, שכר טרחת התובע יעמוד על 17% בתוספת מע"מ כחוק, קרי 58,483 ₪ בתוספת מע"מ. נעשתה בתיק עבודה רבה, הוגשו שתי חוות דעת רפואיות, הוגשו בקשות, התנהלו קדמי משפט וישיבת הוכחות, הוגשו תצהירים.
הנתבע טוען כי התובע לא הופיע בבית המשפט לקבלת הצעת הפשרה אלא מסתמך על מכתב ב"כ המעביד מיום 13.6.07. במכתב זה מצוין שמהסכום שהוצע יש לנכות את תשלומי המל"ל וכן 50% רשלנות תורמת. הצעה זו כלל לא הועברה לנתבע. ממילא, הנתבעים דחו את ההצעה. תגמולי המל"ל שהנתבע קיבל ועתיד לקבל בגין הנכות נשוא התביעה קרובים לסך שהציע בית המשפט, 668,038 ₪, כך שהתביעה נבלעת כמעט כולה. מה גם שההצעה נדחתה ע"י הצד השני. לפיכך, לא היתה כדאיות בניהול התביעה והושגה הסכמה על דחייתה ללא צו להוצאות (סע' 44 לתצהירו).
56. לא ברור לי כיצד, מחד, התובע נסמך בתיק השמיעה על שכר הטרחה של 25,000 ₪ שהוסכם במקרה של הפסקת יצוג ומאידך, בתיק ההרניה, נסמך על הצעת בית המשפט לפשרה, שלא התקבלה. אם קבע שכר טרחה מוסכם למקרה של הפסקת יצוג, אינו יכול להסתמך על הצעת בית המשפט. ממילא, לצורך קביעת שכר הטרחה, לא ניתן להסיק מאומה מהצעה בלבד, שלא התגבשה לכדי הסכמה.
57. משקבעתי כי האמור בהסכם ביחס לשכר טרחה מינימלי במקרה של הפסקת יצוג אינו מחייב את הנתבע ומשקבעתי כי הנתבע הפסיק את ייצוגו בידי התובע בנסיבות שאינן מהוות הפרת הסכם, על התובע להוכיח כי זכאי לשכר טרחה ראוי ומהו.
58. מכתב התביעה עולה כי המומחה מטעם הנתבע קבע כי נותרו לו 15% נכות (סע' 10 לכתב התביעה (נספח 30-31). נראה כי מומחה מטעם המעביד קבע לנתבע 0% נכות, כך עולה מתחשיב הנזק של הנתבעים (נספח 64 להודעת התובע). אין מחלוקת כי הנתבע קיבל ומקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. לפיכך החלטתו של הנתבע להסכים לדחיית התביעה ובלבד שלא יחויב בהוצאות, נראית סבירה ובוודאי לא כהחלטה שנועדה להביא לשלילת שכר הטרחה מהתובע. משכך, אין מקום לחייב הנתבע בתשלום שכר טרחה לתובע בגין תיק זה.
סיכום
59. התנהלותו של התובע מול הנתבע מעוררת בעייתיות. קבלת כספים עבור לקוח, ללא עדכונו ותוך הכחשת קבלתם, כשהלקוח מנסה לברר גורלם, מהווה מעשה חמור ביחסי עורך דין לקוח. בנסיבות אלה, זכאי היה הנתבע להפסיק את ייצוגו בידי התובע.
60. התובע התקשר עם הנתבע בהסכם שלפיו שכרו מותנה בתוצאות טיפולו. כך, התובע נטל סיכון כי התביעות תדחנה או שייפסקו בהן סכומים נמוכים, מחד, ומאידך, את הסיכוי כי ייפסקו סכומים ניכרים. אין הוא יכול להלין על הנתבע במקרה שהסיכון אותו לקח התממש.
61. משהתביעה למעשה נדחתה, או לפחות ברובה המכריע ולאור התנהלות התובע, ישא התובע בהוצאות הנתבע בסך 15,000 ₪, סכום העומד על כ- 15% מסכום התביעה.
62. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.
הסכום יושלם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, י' ניסן תשע"א, 14/04/2011, בהעדר הצדדים.
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה 
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
